דרכמונית מצרית היא צמח חד-שנתי זקוף, גובהו 40 ס"מ, והוא מסתעף באורח דו-בדי סמוך לבסיסו. הצמח שעיר. שם הסוג מבטא את צורת הפרי, מעין מטבע (אדרכמון, דרכמה). מיד רואים עליו כי הוא שייך למשפחת הסוככיים – רואים וגם חשים בחושי הריח והטעם: כל חלקי הצמח מדיפים ריח גזר בהימעכם, וגם טעמם מזכיר גזר חי. העלים התחתונים שלמים, יתרם גזורים–מנוצים, בסיסם נדני. פרקי הגבעול נפוחים. הגבעול מחורץ לאורכו. העלה גזור–מנוצה פעמיים לאונות דקות, אורך האונה 1–2 ס"מ.
דרכמונית מצרית פורחת ממרס עד מאי. הפרחים לבנים. התפרחת היא סוכך מורכב. הסוכך חסר חפי מעטפת, והוא דל קרנות, קרנותיו אינן שוות, והוא דליל מאוד, הסוככונים אינם סמוכים זה לזה כלל, אך בתוך כל סוככון הפרחים צפופים. עלי הכותרת ההיקפיים גדולים בהרבה מפרחי המרכז של כל סוככון. במרכז הסוכך בולט כתם חום כהה, שנוצר מפרחים מנוונים. משערים כי כתם כזה בא לעורר אצל החרק המאביק את התחושה כאילו יש כבר חרק מאביק הנהנה מן התפרחת, והרי זה סימן שכדאי גם לו לבוא. הפרי רקוע, מוקף כחישוק במלל בהיר, מקומט ומיובל מעין מחרוזת. הפרי הצעיר אכיל. קרנות הסוכך מתכנסות פנימה כאגרוף קמוץ עם ההבשלה. בזן ארצישראלי (אנדמי) מתפתחים שני טיפוסים שונים של פירות בכל סוכך: חלק מהפירות רקועים כרגיל וחלק כדוריים. זן זה גדל בשדות בעמק זבולון ובעמק יזרעאל.
הפירות הצעירים והירוקים של הדרכמונית חביבים על הרועים ואכן טעמם רענן ומתקתק-חמצמץ.
דרכמונית מצרית נפוצה בארץ בחבל הימתיכוני וגדלה בעיקר באדמה עמוקה. תפוצתו העולמית של המין משתרעת בארצות המזרח התיכון.
בסוג 6 מינים, 2 בארץ. המין השני (דרכמונית סורית) נדיר ושרוי בסכנת הכחדה.

כתב מייק לבנה

עודכן