בצלציה ארצישראלית הוא פרח יפה וחינני אך צנוע, צמוד לקרקע, מ"פרחי הגחון", שרק במבט מקרוב, בכריעה או בשכיבה על הגחון, אפשר לעמוד (לכרוע) על מלוא חינו. זהו גיאופיט נמוך, גובהו 5 ס"מ, קוטרו 10 ס"מ. פקעתו חד-שנתית, עטופה בקליפות חומות. מתוכה עולים 6–10 עלים אזמליים קצרים ערוכים בשושנת, ובמרכזם יושבת קבוצת פרחים צפופים.
בצלציה ארצישראלית פורחת בראשית החורף, בין דצמבר לפברואר, בעונה שמעטים המינים המעזים לפרוח. לפרח 6 עלי-עטיף; 6 אבקנים; ו-3 עמודי עֱלִי . עָלֵי העטיף שלו מפורדים, פרושים לרווחה, צבעם לבן עכור, ועליהם שרטוט עדין של קווי-אורך ארגמניים. קווים אלו הם שבילי צוף שיובילו מאביקים את האבקנים והצלקות .
בעבר היה הצמח בן למשפחת השושניים, לאחר החלוקה החדשה של המשפחות (גם על בסיס בדיקות גנטיות), עבר למשפחת הסתוניתיים.
בצלציה ארצישראלית גדלה במדבר (מכאן שמה: בצל-ציה) ובסְפר-המדבר, מסיני צפונה עד מזרחו של הגליל התחתון (נחל תבור) ודרום הגולן (בני-יהודה). זהו מין אֶנְדֶמִי, תפוצתו העולמית משתרעת אך ורק בארץ-ישראל (משני עברי הירדן) ובסיני.
בסוג 35 מינים, רק אחד מהם גדל בארץ.

כתב מייק לבנה

עודכן