שיח מדברי מסועף מאוד וסבוך, שטעמם של עליו מלוח. המלח הוא כסות חיצונית, וכדי לחוש בטעם המלוח יש ללקק את העלה מבחוץ. זה הגבוה במיני המלוח בארץ (קיפח משמעו גבוה), גובהו 50–200 ס"מ.
העלה בשרני, צורתו כמעויין מעוגל בראשו, תמים-שוליים. גונו אפרפר. בפני העלה יש שכבה של שערות שלפוחיתיות מיקרוסקופיות אשר בהן מרוכזים עודפי המלח שהצמח קולט מן הקרקע המלוחה שהוא גדל בה. המלח איננו מופרש אלא נאגר באותן שערות המהוות כיסוי בהיר, מחזיר קרני שמש, אשר מגן על התאים הירוקים מבצעי הפוטוסינתיזה מפני חשיפה לעודף קרינה.
פורח במשך חצי מן השנה, ממארס עד אוקטובר. הפרחים ירוקים וזעירים, מואבקי-רוח. הפרח הזכרי נפרד מהפרח הנקבי, אך שני הטיפוסים גדלים על אותו שיח.
הפרי ענבה מאדימה, והזרע נותר פורה במשך שנים, נובט רק אחרי שטיפה הגונה במי-גשם.
שכיח מאוד במְלֵחוֹת, בערוצי נחלים, בנאות-מדבר ובנופים לחים-יחסית במדבר, וכן בחוף הים התיכון. מתפשט לתוך האזור הימתיכוני בארץ בצדי דרכים ובקרקעות דלות, למשל במחשופי חוואר ליד בית-ירח, כנזכר בשירה של נעמי שמר על חורשת האקליפטוס שלחוף הכנרת "וריח המלוח על המים". נפוץ בעולם בארצות הים התיכון והמזרח התיכון.
בסוג מלוח 200 מינים, בארץ 13 מינים.
אוכלים עלים טריים (גם כיום) כתבלין לסלט, ועלים מבושלים כיסוד למרק. אם מטגנים את העלים בשמש עמוק מתקבל חטיף בעל טעם מלוח.
הצמח רב-שימושים בפולקלור הערבי בארץ:
מאכל לאדם ולבהמה; מרתח לבעיות לב; אדים לשיעול, לרגלים בצקיות ולכאבי פרקים; מִשְׁרָה משורשים נגד גזים בקיבה; לגירוש תולעים מבטן האדם והצאן; נגד כאב בטן, שלשול; מקל על חולי לב וחולי סוכרת; אמבט עם עלי מלוח מקובל להקלת כאבי שרירים ופרקים.
בעבר ניסו להשתמש בו כצמח מרעה, אך התברר שעיכולו אינו יעיל והוא גרם לירידה בתנובת החלב.
הוא משמש מאכל עיקרי למכרסם בשם פְּסַמּוֹן, שנוכל לראות את חורי מחילותיו לרגלי שיחי מלוח במדבר.

כתב מייק לבנה

עודכן