בן-חיטה דל-שיבולת הוא דגני חד-שנתי זקוף ונמוך, דומה לבן-חיטה ביצני, גובהו 15–30 ס"מ.
בן-חיטה דל-שיבולת פורח בין אפריל ליוני. השיבולת מיוחדת בכך שהמלענים של השיבוליות הקיצוניות ארוכים בהרבה ממלעני השיבוליות הצדדיות. השיבולת דמויית-כד, מוצרת באמצעה כמותניים, והיא רפה (לא דחוסה). השיבוליות מעטות, כפי שמרמז שם המין, מספרן בדרך-כלל 2. העליונה שבהן אינה קטנה יותר באופן מובהק. עם ההבשלה נוטים כל המלענים לצידי השיבולת. הגרגר חופשי.
בן-חיטה דל-שיבולת הוא מין נדיר למדי בארץ, נמצא רק בגליל העליון, בהרי יהודה, בגולן ובגלעד. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון, וכן בדרום רוסיה, אוקראינה וטרנס-קווקז, צפון עירק ומערב אירן.

בן-חיטה הוא סוג חשוב במשפחת הדגניים, תת-משפחת הסיסניים, והוא אחד הסוגים הגדולים במשפחתו במספר מיניו. אלה עשבים נמוכים, חד-שנתיים, לרוב עם שיבולת עבה ומלענים בינוניים עד ארוכים. יש בסוג 25 מינים, 11 בארץ, והוא (כפי שמרמז השם העברי) קרוב לסוג חיטה. שני הסוגים נגזרו מאב-מוצא דגני קדמון משותף, ומספר הכרומוזומים הבסיסי שלהם הוא x=7. למינים השונים של בן-חיטה, בדומה למיני החיטה, יש 14, 28 או 42 כרומוזומים. השם המדעי של הסוג משמעו ביוונית "דומה לתיש", או "חביב על תיש". חשיבותו לאדם נובעת מכך, שהגנומים של שניים ממיני בן-חיטה שותפים ליצירת החיטה התרבותית. במבנהו הוא מתאפיין בכך שהשיבוליות ערוכות אחת-אחת על ציר השיבולת (שלא כמו בשעורה, שם הן ערוכות שלוש-שלוש), רחוקות זו מזו. בכל שיבולית 2–8 פרחים. הגלומות הן לרוב גדולות ורחבות במיוחד, דמויות ביצה, והן גלדניות, מעורקות, מסתיימות לרוב במלען. הגרגיר מוארך ופחוס, ובקצהו ציצת שערות.

כתבו אורי קושניר ומייק לבנה

עודכן