בוצין קיסריון הוא צמח דו-שנתי או רב-שנתי זקוף, גובהו 70–150 ס"מ. אורך עלי השושנת עד 30 ס"מ, והם נישאים על פטוטרת ברורה. הטרף ביצי מוארך, שפתו חרוקה. צידו העליון ירוק כהה, כמעט קירח; צידו התחתון לביד, מכוסה שערות כוכביות צהבהבות. עלי הגבעול התחתונים נישאים על פטוטרת ברורה, העליונים יושבים. הגבעול גלילי למטה, מצולע למעלה, חלקו העליון סגול כהה, מכוסה שיער כוכבי צהבהב צמיר וגס למגע.
בוצין קיסריון פורח מאפריל עד יולי. התפרחת מרהיבה: צפופה, רצופה כשיבולת ענקית שאורכה עד 60 ס"מ, בלתי מסתעפת או מסתעפת מעט. הפרחים יושבים בקבוצות בנות 3–5. הפרחים גדולים, והם ערוכים בקבוצות מעין שיבולים. לפרח 5 עלי-כותרת פרושים, כמעט סימטריים, מאוחים בבסיסיהם (כותרת גלגלית), קוטרה 25–40 מ"מ. בלוע הכותרת מצויירים כתמים סגולים כטבעת. במרכז הפרח בולטים 5 אבקנים שזיריהם סגולים, והם נושאים שערות סגולות צפופות וארוכות. אורך הגביע 10 מ"מ, והוא נושא צמר וגם שערות בלוטיות, מחולק לאונות אזמליות צרות כמעט עד בסיסו. הפרי הלקט ביצי, קצר מהגביע, אורכו 7 מ"מ.
בוצין קיסריון הוא מין נדיר, גדל בין טרשים בחורש בגליל העליון ובחרמון. הוא אנדמי לסוריה וסביבותיה, תפוצתו העולמית מצומצמת לתחום שמצפון ארץ-ישראל עד דרום טורקיה. המין נקרא על ידי מגלהו, הבוטנאי השווייצרי המהולל פייר-אדמון בואסייה (1810–1885), על שם העיר הקדומה קיסריה של פיליפוס, היא בניאס, אשר בסביבתה פגש את הצמח לראשונה. בואסייה חקר במשך עשרות שנים את צמחיית המזרח התיכון במובנו הרחב – מיוון עד אפגניסטן ומהקווקז עד ערב – ומחקריו הם הבסיס לידע צמחייה זו עד היום. בין היתר העמיק לחקור בסוג בוצין באזור, וקרא למיני בוצין אחרים גם על שם טבריה, ביירוּת, דמשק, טריפולי, הארזים, הגליל.

בסוג בוצין כ-120 מינים מוסכמים ועוד 8 בני-כלאיים מוכרים, בישראל נאספו 16 מינים, רובם נדירים.
בוצין משמעו נר (בארמית), והשם מדמה את הפרח הצהוב, הנישא על גבעול זקוף, לשלהבת נר. ואכן, לכל מיני הבוצין פרח צהוב גדול עם 5 עלי-כותרת פרושים, כמעט סימטריים, מאוחים בבסיסיהם (כותרת גלגלית), ו-4–5 אבקנים שזיריהם שעירים מאוד. אין צוף, הפרח מואבק על-ידי דבורים אוספות-אבקה.

כתב מייק לבנה

עודכן