זיפנוצה מחוספס הוא דגני רב-שנתי מתת-משפחת הדוחניים. הוא בולט מאוד בתפרחותיו הנוצתיות המבריקות, במיוחד במבט נגד השמש. הוא מסתעף מבסיסו בלבד לגבעולים זקופים שגובהם 70 ס"מ. העלה צר, ארוך ונוקשה, צידו העליון מחוספס מאוד, והוא מרזבי-הפוך: העורק המרכזי בולט וכפוף מעלה. הלשונית קרומית, קצרה מאוד, עטורה שערות צפופות. העלים ערוכים בגוש בחלקו התחתון של הגבעול.
זיפנוצה מחוספס פורח במשך רוב השנה, מפברואר עד ספטמבר, ובצידי דרכים אף יותר. התפרחת גלילית ארוכה (עד 30 ס"מ), כמו מברשת לניקוי בקבוקים. גוניה שונים, מלבן דרך צהבהב ועד ארגמן–חום. השיבולית כוללת פרח בודד אחד בלבד, אין לה מלענים כלל, אך היא עטופה בזיפים רבים, ארוכים עד פי 4 מאורך השיבולית עצמה, המקנים לה את המראה השעיר, ומסייעים לזרע הבשל לפוץ היטב ברוח.
זיף-נוצה מחוספס הוא צמח חובב חום. הוא גדל במקורו בנאות-מדבר, וכן בסלעים במדרונות הפונים דרומה בחבל ההרים הימתיכוניים, ברום לא גבוה מדי. נראה שהוא עמיד בפני הריסוס המקובל לצידי הדרכים, והוא מצא לו כאן בית-גידול משני שמתחריו הושמדו בו, ומשגשג בצידי דרכים כמעט בכל אזורי הארץ, עולה עד לרום של 500 מ'.
תפוצתו העולמית משתרעת בעיקר בארצות הים התיכון, חודר גם למזרח אפריקה.

בסוג 130 מינים. ביניהם צמח המספוא הידוע בין החקלאים בשם פנסילריה, והדשא הידוע בשם עשב קיקויו. זרעים של מינים שונים משמשים במזרח אפריקה למאכל, לאפיית לחם. בגלל יופיים מטופחים מיני זיפנוצה גם בגינות-נוי, בעיקר במסלעות. בארץ גדלים בר 3 מינים.

כתב מייק לבנה

לא עודכן