אשבל ערבי הוא צמח חד-שנתי ירוק, זקוף, גובהו עד 80 ס"מ. הגבעול מתפצל מבסיסו לענפים, והוא מכוסה שערות ארוכות, דלילות. העלים נישאים על פטוטרות, אך העלים המלווים את הפרחים יושבים. הצמח אופייני למשפחתו, השפתניים: גבעול מרובע, עלים נגדיים, פרח דו-שפתני עם 4 אבקנים.
אשבל ערבי פורח בין מרס למאי. הכותרת גדולה, אורכה 20–25 מ"מ, צבעה ורוד עז נוטה לסגול, מרכז השפית לבן או מוכתם בלבן. החפיות המלוות את הפרחים זעירות או חסרות.
אשבל ערבי גדל בקרקעות כבדות. היה שכיח בבתי-גידול מתאימים בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה, אך בית-גידולו הוכשר ברובו לחקלאות וכיום המין נדיר יותר.

בסוג אשבל 300 מינים, רבים מהם גדלים באזורים ימתיכוניים. בארץ 13 מינים, מהם 4 ימתיכוניים חד-שנתיים, 3 צמחי-סלעים רב-שנתיים, 3 צמחים רב-שנתיים של בתי-גידול לחים ומין אחד הוא בן-שיח של בתות ימתיכוניות. הסוג אשבל אינו מתאפיין בתכונות בולטות, אלא בעיקר בחוסר תכונות: המנסה להגדיר צמח מהשפתניים נוכח, כי אם אינו מתאים לשום סוג אחר – הרי בסוף מגיעים לאשבל. הסוג נכלל אמנם במשפחת השפתניים, הידועה בשפע צמחי ריח, תבלין, בושם ורפואה, אולם רק מעט ממיני אשבל משמשים כצמחי תיבול ומרפא. הסוג רחב-תפוצה, במיוחד באזורים ים-תיכוניים: אצלנו, בדרום-אפריקה ובצ'ילי.
הפרח דו-שפתני, הגביע פעמוני או צינורי, ובקצהו 5 שיניים מחודדות שוות. לאורכו נמשכים 5–10 עורקים. השפה התחתונה של הכותרת מפושקת, ואונתה האמצעית גדולה. השפה העליונה של הכותרת זקופה, קמורה, חופנת בתוכה את 4 האבקנים, הבולטים הרבה מצינור הכותרת. צבע הכותרת משתנה בין לבן לסגול, כולל מעברים כגון ורוד.

כתב מייק לבנה

לא עודכן