צהרון מצוי (לשעבר איריס/אירוס מצוי או אחיאיריס/אחיאירוס מצוי) הוא צמח נפוץ, המתבלט בתכונתו לפרוח בצהרים ולקמול לעת ערב, מכאן שמו. זה גיאופיט עם פקעת בקרקע. קוטרה של הפקעת כ-2 ס"מ, והיא עטופה בקליפות יבשות דמויות רשת. הגבעול זקוף, גובהו 24–12 ס"מ, לצמח 2 עלים סרגליים, שפתם תמימה, הם צרים, ארוכים, גלולים כחצי צינור, ועליהם עורקים בולטים. הוא הופרד מן הסוג איריס כי יש לו פקעת (ולא קנה-שורש או בצל), וכי לעטיף של הפרח אין צינור. 
לאורך הגבעול ערוכים 1–6 פרחים, הפורחים בזה אחר זה מלמעלה למטה, כל פרח יפרח יום אחרי קודמו. הפרח מזכיר מיד פרח טיפוסי של איריס, אך הוא שונה מעט. הפרח עטוף במתחל. קוטרו של פרח פתוח הוא כ-4 ס"מ, צבעו תכלת או כחול או סגול עד ארגמן. הפרח דו מיני, העטיף חסר צינור. 3 האונות הפנימיות של הפרח קצרות ואינן מפותחות. 3 אונותיו החיצוניות מופשלות אחורנית. הן צרות בבסיסן, מתרחבות, ומסתיימות בקצה חד. אורכן 40–20 מ"מ, רחבן 12–8 מ"מ. במרכז כל אונה חיצונית מתנוסס כתם בהיר, ופס צהוב הנמשך אל הצופנים, ומתגוון בדגם של נקודות בצבע כחול–סגול. פס צהוב זה מטרתו כנראה להנחות חרקים אל מקום האבקה. לעלי 3 אונות רחבות. כל אחת מהן יוצרת עם עלה העטיף החיצוני מעין מנהרה, ובכל מנהרה חבוי אבקן. השחלה תחתית. הפרי הלקט קרומי שקוף. הזרעים מרובים. צבעם כהה והם נראים דרך הקליפה השקופה של ההלקט.
צהרון מצוי נפוץ ברוב אזורי הארץ בחבל הים תיכוני, בחגורת הספר, בנגב הצפוני ובבקעת ים המלח. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון ובמערב אסיה, מפורטוגל ומרוקו ועד אפגניסטן.
בסוג 2–3 מינים, בארץ 1 או 2.

כתבה ערגה אלוני

לא עודכן