להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

ריקציית הפטמות היא טחב כבד ממשפחת ה-Ricciaeae, יוצר מושבות בצורת שושנות בלתי-שלמות, או שטיחים צפופים. היצע ירוק, או ירוק-מכחיל, מתפצל 3-2 פעמים לאונות קהות-מעוגלות, שוליהן סגולים-שחורים. לאורך השוליים ולעתים גם על פני היצע, זרועות פטמות זעירות, שקופות, קצותיהן מעוגלים (מכאן שמו העברי של המין, שאינו רשמי). צפיפות הפטמות, גודלן ופיזורן על פני היצע משתנה מאוכלוסיה לאוכלוסיה. קשקשי הגחון סגולים, אינם חורגים אל מעבר לשולי האונות. עורק האמצע רדוד, צר. אברי המין, האנתרידיה הזכריים והארכגוניה הנקביות, מצויים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (Dioicous) וערוכים לאורך העורק המרכזי. קופסיות המנבגים כדוריות, שקועות ביצע, קורסות באופן בלתי-סדיר ואז משתחררים הנבגים.
ריקציית הפטמות מצויה בישראל, גדלה באזורים יובשניים ממרכז הנגב ולאורך הבקע הסורי-אפריקני צפונה, עד לרמת הגולן וכן בהרי יהודה, בשרון ובכרמל. בית גידולה קרקעות חרסיתיות, אדומות וחוליות למרגלות סלעים, בשדות מרעה וערבות, לעתים קרובות בחברת מיני ריקציה נוספים. תפוצתה העולמית משתרעת באגן הים התיכון, אירופה ומרכז אמריקה (עם חדירה גם לחלקה הדרומי של צפון אמריקה).
ריקציית הפטמות דומה לריקציה כהת-שוליים, שלעתים קרובות גדלה בחברתה, אך נבדלת ממנה בשוליה חסרי הפטמות. תפקידן של הפטמות אינו ברור והעובדה כי מינים דומים חיים זה בצד זה באותם אזורים יובשניים מעלה תהיות על היתרון שבאברונים אלה. יש שטענו כי ככל הנראה קיימים יתרונות אך אלה אינם חיוניים ואפשר גם בלעדיהם (1). יתכן כי הפטמות (ובמינים אחרים ריסים, זיפים, או קשקשים) מסייעים להאטת אידוי נוזלים מפני היצע.
ריקציית הפטמות תוארה בשנת 1889, על-ידי הבוטנאי האיטלקי לבייר (Emile Levier, 1838-1911).
שם הסוג, Riccia ניתן בשנת 1753 על-ידי מתארו, הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778) לכבודו של Pietro Francesco Ricci, שככל הידוע היה סנטור ובוטנאי איטלקי, שנמנה עם סגל החברה הבוטנית של פירנצה בשנת 1729.
שמו המדעי של המין, atromarginata, מלטינית: atra - "כהה", marginalis - "שוליים", לאמור :"כהת-שוליים" (את שם המין העברי "ריקציית כהת-שוליים" ייחדנו למין אחר, Riccia trabutiana, שגם לו שוליים כהים).
הסוג ריקציה הוא אחד הגדולים מבין סוגי טחבי הכבד וכולל יותר מ-170 מינים. בישראל נאספו 12 מינים, חלקם נדירים.

כתב: דרור מלמד

1. Bischler, H. & Jovet-Ast, S. 1981. The biological significance of morphological characters in Marchantiales. The Bryologist, 84: 208-215


לא עודכן