להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

חבלילית (Funariella) ברבורית היא טחב-עלים המשתייך למשפחת Funariaceae (חבליליים). זהו טחב אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט ולא בצידיהם), קטנטן, יוצר גושים קטנים וצפופים. הגמטופיט ירוק בהיר, מצהיב בהתייבשותו, גובהו עד 0.5 ס"מ. העלים דמויי-ביצה הפוכה, או דמויי-מרית, לעתים איזמלניים, מסתיימים בחוד קצרצר, שולי השליש העליון של הטרף משוננים בעדינות, עורק האמצע מסתיים מעט לפני קצה הטרף. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים נפרדים על אותו פרט, במעין מערך "חד-ביתי" (autoicous). חבלילית ברבורית ניכרת בצורת המנבגים הייחודית שלה. קופסית המנבג (capsule) סטגוקרפית (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחת במכסה לשם שחרור הנבגים. היא  דמויית-אגס, כמעט סימטרית, אורכה כ-2 מ"מ, נישאת בקצה זיף קצר, הכפוף כצוואר ברבור (מכאן שם המין העברי, שאינו רשמי. גם השם המדעי, curviseta, מלטינית: curvus - "עיקול", "עקמומיות"; seta - "זיף"; לאמור: "זיף-מעוקל"), אורכו כאורך הקופסית. בשל צורת הזיף קופסיות המנבג מאוזנות ובולטות אך במעט מעל העלים העליונים. חלקה העליון של הקופסית כמעט כדורי וחלקה התחתון - צואר הקופסית - אורכו כאורך החלק העליון או מעט קצר ממנו, הולך ומצטרר עד שהוא מתמזג עם הזיף. בהתייבש הטחב צוואר הקופסית מתקמט. המנבגים הופכים חומים-אדומים עם הבשלתם. בראש הקופסית מצנפת (calyptra), קרומית, חלקה, דמויית-מקור, היוצא מבסיס כדורי נפוח. המצנפת כבונה (cucullate) -  נבקעת בסדק יחיד מבסיסה ונושרת עם ההבשלה, תוך שהיא חושפת את מכסה המנבג. המצנפת ההפלואידית היא שארית מרקמת הארכגון המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. כאשר המצנפות עודן בראש המנבגים, נדמית מושבת הטחב כלהקת ברבורים צפופה. מכסה המנבג (operculum) דמוי-דיסקה. עם נשירת מכסה המנבג נפערת הקופסית והיא חסרת פי-מנבג (פריסטום). תכונה זו מבדילה את הסוג חבלילית מהסוגים הקרובים אנתוסטודון וחבליל. אין עוד טחב בישראל הדומה לחבלילית ברבורית וקל מאוד לזהותה בשדה, אם כי הטחב הקטן אינו בולט ויש לאתרו בקפידה.
תקופת צמיחתה של חבלילית ברבורית קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). מנבגים בשלים ניתן למצוא כבר מתחילת החורף ועד לאביב (בחודשים ינואר-מרץ).
חבלילית ברבורית גדלה פה ושם בצפון הארץ ובשפלה. בית גידולה בכיסי קרקע על פני סלעים סידניים. תפוצתה העולמית באגן הים התיכון, דרום אירופה (בחצי-האי האיברי) וצפון אפריקה.
חבלילית ברבורית תוארה בשנת 1988 על-ידי הבוטנאית הפורטוגזית גומז (Cécilia Loff Pereira Sérgio Costa Gomes, 1942-). על-פי שונות בצורת פני השטח של הנבגים, היעדר פי-מנבג, צורת הזיף ועוד מספר סימנים, החריגה גומז את המין ברבורית חבלילית מן הסוג אנתוסטודון (המין שוייך קודם לסוג זה כ-Entosthodon curvisetus וכך מופיע בפלורה פלסטינה), כפי שתיארו בשנת 1848 הבריולוג (חוקר הטחבים) הגרמני מולר (Johann Karl August Friedrich Wilhelm Müller, 1818-1899). למעשה, תואר טחב זה לראשונה בשנת 1823 על-ידי הבריולוג הגרמני שווגריכן (Christian Friedrich Schwägrichen, 1775-1853), ששייכו לסוג אלשן (Gymnostomum curvisetum).
שם הסוג, Funariella, הוא הקטנה של שם הסוג הקרוב Funaria, מלטינית: funis - "טבור", aris - "דמוי", לאמור: "דמוי חבל-טבור", מאזכר את הזיף העדין המסתלסל ונשזר במין הנפוץ חבליל מצוי (Funaria hygrometrica). חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), טבע את השם חבליל למין זה. בהתאמה, בחרנו לקרוא לסוג Funariella בשם חבלילית (אולם אין הוא שם רשמי).
הסוג חבלילית הוא מונוטיפי, שבו חבלילית ברבורית הוא מין יחיד.

כתב: דרור מלמד


לא עודכן