להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

פליה עולשית היא טחב כבד ממשפחת ה-Pelliaceae, יוצר מושבות שטוחות וצפופות. היצע גס, ירוק כהה, רוחבו עד 1 ס"מ, מאדים-משחיר, מתפצל באופן בלתי-אחיד, שוליו גלוניים. בשונה מרבים ממיני טחבי הכבד, שכבת האפידרמיס של היצע אינה מכילה נקבוביות וחדרי אויר. בסתיו מתפתחות בקצות היצע שלוחות, המתפצלות באופן דו-קרני לאונות צרות, הנושרות ומאפשרות ריבוי וגטטיבי. אברי המין, האנתרידיה הזכריים והארכגוניה הנקביות, מצויים על פרטים נפרדים באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). בפרטים שנאספו בישראל לא נמצאו אברי מין והריבוי מתרחש באופן אל-מיני, וגטטיבי, בלבד. במקומות בהם הטחב מתרבה מינית ניתן להבחין על פני היצע באברי המין, העטופים במעטפת (involucre) צינורית, משוננת בשוליה. המנבגים עשויים זיף ארוך וחסון, נושא קופסית כדורית, נבקעת בבשלותה בעזרת 4 קשוות ומשחררת את הנבגים, בעזרת אלטרות (elaters), תאים מוארכים, המתכווצים-מסתלסלים ומתרפים בהתאם לרמת הלחות ומשמשים מעין "מתזים", המסייעים להפצת הנבגים.
פליה עולשית גדלה על סלעי בזלת בקרבת מים זורמים. היא נדירה בישראל וגדלה בעמק החולה בלבד, בגדות הפלגים של נחל שניר. תפוצתה העולמית משתרעת באסיה, אגן הים התיכון, אירופה וצפון אמריקה.
פליה עולשית תוארה בשנת 1835, על-ידי חבר הפרלמנט הבלגי והבוטנאי, מחבר הפלורה של בלגיה, דומורטייה (Barthélemy Charles Joseph Dumortier, 1797-1878). למעשה, תואר הטחב לראשונה בשנת 1801, על-ידי הבוטנאי הסקוטי דיקסון (James J. Dickson, 1738-1822), ששייכו לסוג יונגרמניה (Jungermannia endiviifolia).
שם הסוג, Pellia, לכבודו של עורך-הדין האיטלקי Leopoldo Pelli-Fabroni, בנו של חוקר הטבע והמדען הפלורנטיני Giovanni Valentino Mattia Fabroni (1752-1822), שעל שמו קרוי טחב העלים פברוניה. שמו המדעי של המין, endiviifolia, מלטינית: "עלי-עולש" (אנדיב), מאזכר את דמיון היצע לעלי אחדים ממיני העולש. בהיעדר שם עברי רשמי, בחרנו להיצמד לשם המדעי, בהטייה המתבקשת.
בסוג פליה 5 מינים, פליה עולשית הוא המין היחיד מהסוג שנאסף בישראל.

כתב: דרור מלמד


לא עודכן