אהל מגושם הוא צמח חד-שנתי נמוך, צמוד לקרקע, בשרני, קירח, נראה לעיתים כדשא של כדורונים עסיסיים ירוקים קטנים. העלים נגדיים, קוטרם 10 מ"מ.
אהל מגושם פורח במרס–מאי. הפרח קטן, מזכיר תפרחות של בני משפחת המורכבים, אך זה דמיון חיצוני בלבד, ואין זו תפרחת אלא פרח בודד. קוטר הפרח 1 ס"מ, והוא יושב בהתפצלות של הגבעול. הפרח נכון, דו-מיני. עלי גביע 5. עלי הכותרת מרובים, דמויי רצועה, צבעם לבן–צהבהב, הפנימיים צהובים וקצרים יותר. במוצאם אין אלה עלי-כותרת כלל, אלא אבקנים. השחלה תחתית למחצה. צלקות 5. הפרי הלקט, מחולק ל-5 מגורות, נפתח בחריץ דמוי כוכב, והוא נפתח רק לאחר שנרטב היטב בגשם. בתוכו זרעים שחורים רבים. בתום הפריחה מצהיב כל הצמח.
אהל מגושם הוא צמח מדברי נפוץ במלחות בנגב, ובעיקר בבקעת ים-המלח ובערבה. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות חמים במזרח אפריקה.

מיני אהל משמשים ברפואה לטיפול בפגעי-עור בדומה לאלווירה.
בסוג אהל 350 מינים , רובם בדרום-אפריקה ובאפריקה הטרופית, בארץ 3 מינים בר, ועוד מינים אחדים כצמחי נוי הפורחים עונה ממושכת, ומשמשים בעיקר לכיסוי-שטחים, במיוחד במדרונות. ממיני אהל הפיקו גם אשלג לייצור סבון. פירוש השם המדעי של הסוג הוא "פורח באמצע היום". השם אהל מופיע בתנ"ך ובמשנה: השם העברי אהלים או אהלות נזכר בתנ"ך 4 פעמים כשמו של בושם. ונראה כי בתנ"ך מדובר בצמח אחר, אך במשנה אולי מדובר בסוג הנדון.

כתב מייק לבנה

עודכן