באשן מחומש הוא עשב חד-שנתי, זקוף, גובהו 150-50 ס"מ, מדיף ריח מתקתק, המזכיר עשן מריחואנה. לצמח שורש שיפודי ארוך, המאפשר לו לחדור לעומק הקרקע. אברי הצמח עטויי שערות בלוטיות, המכילים שמנים אתריים, המגנים על הצמח מפני מזיקים. הגבעולים פשוטים, או מסועפים מעט. העלים מסורגים, מורכבים-מאוצבעים, עשויים 7-3 עלעלים מעויינים, איזמלניים, או ביצניים, שוליהם משוננים כמשור, קצותיהם מחודדים, נישאים על פטוטרת אשונה, מחורצת. בדרך-כלל מספר העלעלים בעלה הוא 5 ומכאן שם המין העברי. התפרחת אשכול בראש הגבעול, המתארך עם ההבשלה, עשוי 12-5 פרחים, שבבסיס כל אחד מהם חפים תלתניים, דומים לעלי הצמח, אך קטנים מהם, נישאים על פטוטרות קצרות. עוקץ התפרחת ירוק, שעיר. בראשו 4 עלי-גביע איזמלניים-צרים, תמימי-שוליים, יציבים ואינם נושרים עם ההבשלה. עלי הכותרת, 4 במספר, לבנים עד ורודים, צורתם ביצה הפוכה-מוארכת ובבסיסם ציפורן המאוחה למצעית. באשן מחומש ניכר ב-6 אבקניו הארוכים, שזיריהם מאדימים-מסגילים, נישאים על עוקץ ארוך (אנדרופור), קירח ומאדים ומתפשקים עם פיזור האבקה. זהו מין הבאשן היחיד בו האבקנים נישאים על אנדרופור. המאבקים ירוקים, קטנים, בני 2 לשכות מחורצות. השחלה עילית, נישאת אף היא על עוקץ ניכר (גינופור), קרח ומאדים, העולה מראש האנדרופור (יש המכנים את העוקץ הנושא את האיברים הזכריים והנקביים של הפרח - אנדרוגינופור). מן השחלה עולה עמוד עלי עבה, עטוי שערות בלוטיות שבראשו צלקת כיפתית גדולה והוא מתארך עם הבשלת הפרי. הפרי הלקט מוארך, אורכו מגיע עד 12 ס"מ, מוצר מעט בשני קצותיו, עמוד העלי על צלקתו ניכר בקצה המרוחק מן העוקץ, נפתח בשתי קשוות ומכיל  20-10 זרעים, חומים-שחורים, מגובששים.
באשן מחומש פורח בקיץ. בית גידולו שדות וצידי דרכים. מוצאו מאפריקה הטרופית והוא משמש כצמח נוי ברחבי העולם. הוא נחשב צמח פולש במספר ארצות. בישראל  הוא נמצא כפליט תרבות פה ושם.
הצמח, העשיר בויטמינים, מינרלים וחומצות אמינו, מגודל כצמח מאכל ע"י ילידים באפריקה, המשתמשים בעיקר בעלי הצמח. ברפואה איורבדית בהודו, משתמשים במיצויים מהצמח לטיפול נגד תולעים, במחלות אזניים ובדרכי העיכול. למיצויים מעלי הצמח פעילות נוגדת דלקת והם משמשים ברפואה העממית בתרבויות שונות. מחקרים מודרניים איששו עובדה זו.
באשן מחומש תואר בשנת 1753 ע"י ע"י הטקסונום לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778). בשנת 1914, שייך הבוטנאי השוויצרי בריקה (John Isaac Briquet, 1870-1931) את המין לסוג Gynandropsis, אולם ברשימות הטקסונומיות כיום נחשב השם Gynandropsis gynandra כשם נרדף. שם הסוג המדעי, Cleome, ככל הנראה מיוונית: Kleio – "לסגור", יתכן שקשור למבנה הפרחים בסוג. יש שהציעו שהשם לכבודה של קליאו (Clio, Kleio) , מוזת ההיסטוריה במיתולוגיה היוונית. שם המין המדעי, gynandra, מתאר את מבנה איברי המין שבפרחים המאוחים לעוקץ אחד הנושא את האבקנים ואת השחלה (אנדרוגינופור).
שם הסוג העברי, באשן, המתאר את ריחם הרע (מבאיש) של עלי מינים שונים בסוג, הופיע לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, משנת תרצ"א (1931), ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת איג, זהרי ופינברון, בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, בניקוד "בָּאְשָׁן". ב"מילון לצמחי ארץ-ישראל" שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בשנת תש"ו (1946), מופיע השם בניקוד "בָּאֳשָׁן" (ונהגה "בּוֹאוֹשָׁן") ואילו ברשימת "שמות צמחי ארץ ישראל - חלק א" של האקדמיה ללשון, שפורסמה בשנת  תש"ס (2000), אושר השם הרשמי בניקוד "בַּאֲשָׁן" והוא התקף כיום.
בסוג באשן כ-210 מינים מוסכמים, 4 מהם נאספו בישראל.
כתב דרור מלמד


עודכן