סיסנית היערות היא דגני רב-שנתי, נטוי עד זקוף, גובהו 70-50 ס"מ הוא חסר קנה שורש, יוצר צברים דלילים. הקנים עדינים, עולים מן השורש ללא הסתעפות ענפים, נושאים עלים לאורכם, עד לתפרחת. הלשונית שבין הנדן לעלה חסרה בדרך כלל, ואם היא ישנה - ראשה קטוע ואורכה עד 0.5 מ"מ. טרפי העלים קרחים, סרגליים, שטוחים, מצטררים.
התפרחת מכבד מכונס מוארך, נוטה הצידה, מתרפה בעת ההאבקה, ענפיו נימיים, ערוכים בקבוצות של 5-2 בחצאי דורים סביב ציר התפרחת. השיבוליות יחידניות, איזמלניות, פחוסות, מכילות 5-2 פרחים תלת-אבקניים, נישאות על עוקצים הקצרים מהן. הגלומות איזמלניות, מחודדות, קצרות מהשיבולית, הגלומה התחתונה צרה מאחותה. המוץ התחתון איזמלני, מחודד למדי, קרין עובר לאורכו, קירח או לעתים שעיר.
סיסנית היערות פורחת בקיץ. בית גידולה יערות וחורשות (בעיקר של אלון מצוי), לרוב בשטחים מוצלים, מכאן שם המין (גם השם המדעי, nemoralis, מלטינית: nemus - "יער", alis - "שייך ל"). היא צמח נדיר בישראל, הגדל בגולן ומגיע בכך לגבול תפוצתו העולמי הדרומי. תפוצתה העולמית באירופה ומשם חדרה לצפון אפריקה, אסיה ואמריקה.
שמו המדעי של הסוג, Poa, ביוונית: "עשב", מרמז על מראם העשבוני הקלאסי של מיני הסוג שהינם בדרך כלל צמחים נמוכים ונפוצים בעלי צבע ירוק-טרי, המכסים שטחים נרחבים והמשמשים למרעה. אכן, משפחת הדגניים כולה, המכונה לעתים "משפחת העשבים האמיתיים" (true grasses), נקראת בשם המדעי Poaceae על שם סוג חשוב זה ומראם הכללי העשבוני של בני המשפחה.
סיסנית היערות תוארה לראשונה בשנת 1753 ע"י אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707 - 1778).
בסוג סיסנית יותר מ-500 מינים, 10 מהם נאספו בישראל, חלקם רב-שנתיים וחלקם חד-שנתיים, רובם נדירים, אך השכיחים שבהם (סיסנית הגינות וסיסנית הבולבוסין) נפוצים מאוד.

כתב דרור מלמד


לא עודכן