קדד בית-הלחמי גדל בקרקעות סלעיות גירניות באזורים הרריים ויבשים יחסית. הסוג קדד הוא בעל מספר רב של מינים, וקדד בית-הלחמי שייך לקבוצת מינים המכונים "טרגקנטיים". זוהי קבוצה של מיני קדד המותאמים לבתי גידול סחופי רוחות שבהם תנאי סביבה קשים במיוחד. נציגות נכבדה לקבוצה זאת קיימת בחרמון. ואכן, מבנה הצמח מראה הסתגלות לתנאים כאלה.
קדד בית-הלחמי הוא בן-שיח שרוע, קוצני בעיקר בחלקו התחתון. העלים שעירים מכסיפים, מורכבים מנוצים, בעלי 8-4 זוגות עלעלים. אורך העלעל 8-4מ"מ וקצהו חד ונוקשה עד כדי קוצניות. קצה ציר העלה גם הוא חד ונוקשה, ועם הזמן הופך לקוץ שאורכו 8-4 ס"מ, הנשאר על הצמח גם לאחר נשירת העלעלים למשך מספר שנים. כך מוגן חלקו המרכזי של הצמח מפני אוכלי עשב.
התפרחות מכונסות וצפופות, יושבות בחיק העלים קרוב לפני הקרקע. במקומן זה הן מוגנות מפני הרוחות העזות והחלקיקים הנישאים בהן. התפרחת דמוית קרקפת בת כשישה פרחים. אורך הפרח 20-15 מ"מ. כל פרח יושב בחיק זוג חפים רחבים שאורכם גדול מאורך צינור הגביע. הגביע שעיר מאוד, אורכו 15-10מ"מ, אורך שיני הגביע פי 3 מאורך הצינור. שיני הגביע השעירות נשארות על הפרי לאחר ההבשלה ומסייעות בהפצת הזרעים. הכותרת ארוכה באופן ניכר מצינור הגביע. צבעה ורוד.
הפרי – תרמיל קצר בעל 2-1 זרעים, עטוף בצינור הגביע (גביע פורה).
כתבה ליאורה קרת

השם בית הלחמי ניתן לו משום שנמצא ליד ירושלים, באזור מנזר מר אליאס  - לא רחוק מבית לחם .
 
הסוג קדד הוא מתחרה רציני על התואר "הסוג עם מספר המינים הגדול ביותר" – מונים 2000 מיני קדד בעולם, רבים מהם במערב אסיה ומרכזה. גם בארץ הוא ראשון במספר מיניו: 55 מינים שונים של קדד גדלים בחלקי הארץ השונים, רבים מהם בתנאים קיצוניים, כמו מדבר או מרומי הרים. כחצי מן המינים בארץ הם עשבים חד-שנתיים, אך חלק מן המינים הם בני-שיח. 
כתב מייק לבנה


לא עודכן