שעלב ריסני הוא דגני חד-שנתי, נטוי עד זקוף, גבהו 30-10 ס"מ, הצומח בצברים, אך אינו מסועף מבסיסו וגבעוליו עולים נפרדים, נושאים את התפרחות. לגבעולים מפרק אחד או שניים. נדני העלים קירחים. הלשונית שבין נדן העלה לטרף קרומית. טרפי העלים צרים ומצטררים, שטוחים או גלולים. התפרחת מכבד מכונס דל-ענפים, דמוי שיבולת ממולענת צרה וישרה, החפויה בבסיסה ע"י נדן העלה העליון. ענפי המכבד זקופים, צמודים לציר התפרחת. השיבוליות נישאות יחידות על עוקצים קצרים, בנות 7-2 פרחים חד-אבקניים, שבדרך-כלל רק השניים התחתונים שבהם פורים ואילו הפרחים העליונים מנוונים לכדי מוצים ריקים. הגלומות בלתי נשירות, קרומיות, קירחות, בלתי שוות באופן ניכר: הגלומה התחתונה זעירה ואורך הגלומה העליונה כרבע עד שליש מאורך המוץ התחתון הקרוב אליה. המוצים התחתונים איזמלניים, גלדניים, מסתיימים במלען שאורכו עד כפליים מאורך המוץ, בשוליהם ריסים ארוכים וגבם שעיר (מכאן שם המין. גם השם המדעי, ciliata, מלטינית: "ריסני"). הגרגיר מעורה במוצים.

שעלב ריסני פורח בתחילת האביב. הוא מצוי בכל גלילות ארץ-ישראל, למעט דרום הנגב והערבה וגדל על קרקעות חוליות, ועל משטחי גיר ובזלת. תפוצתו העולמית רחבה ומשתרעת על פני אירופה, אפריקה, אסיה ואוסטרליה.

שם הסוג העברי, "שעלב", הוא וריאציה על עברות שמו הלטיני-מדעי ,Vulpia, המזכיר את המילה הלטינית: "שועל" (Vulpes). למרבה האירוניה לא בעל החיים שועל מונצח כאן, אלא רופא ורוקח גרמני ובוטנאי חובב בשם וולפיוס(Johann Samuel Vulpius, 1760-1846) , שלכבודו קרא הבוטנאי הגרמני גמלין (Karl Christian Gmelin, 1762-1837),  את הסוג, אותו תיאר בשנת 1805. השם "שעלב" (מערבית: ת'עלב) חודש ע"י ועד הלשון העברית ומוזכר לראשונה במילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית, שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946). שם מציינים הכותבים כי "קשה היה לוועדה לגזור שם נוסף מן שועל והיא חידשה - שעלב". מוקדם יותר, טבע איש העליה השניה, פסח אוירבך (1877-1945), מחנך, סופר וחוקר טבע, את השם "זנבאי" כשם הסוג בעברית והוא אומץ ע"י הפרופ' אלכסנדר איג, מיכאל זהרי ונעמי פינברון במהדורה הראשונה של מגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל" (תרצ"א, 1931), אולם במהדורה השניה של מגדיר זה שהופיעה בתש"ח (1948) כבר נקרא הסוג בשמו הנוכחי - "שעלב".

שעלב ריסני תואר בשנת 1824 ע"י חבר הפרלמנט הבלגי והבוטנאי, מחבר הפלורה של בלגיה, דומורטייה (Barthélemy Charles Joseph Dumortier, 1797-1878), אולם המין תואר למעשה לראשונה בשנת 1762, כשייך לסוג בן-אפר Festuca ciliata)), ע"י חוקר הטבע הצרפתי גואן (Antoine Gouan, 1733-1821), שהיה חלוץ ביישום שיטת המיון של הטקסונום לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778). שם המין העברי, "ריסני", נזכר לראשונה ב"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", הנ"ל (תרצ"א, 1931), ובשמו העדכני, "שעלב ריסני", הובא במהדורה השניה של מגדיר זה (תש"ח, 1948), נזכר בפלורה פלשתינה (1986) ונכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003). המינוח "ריסני"  נתחדש בהקשר ל"מונחי העלה, צורותיו וחלקיו: לפי שפת העלה" והובא ב"רשימת המונחים במורפולוגיה של צמחים, עברית-לטינית-גרמנית-צרפתית-אנגלית-רוסית", שהתקבלו ע"י הועדה המשותפת של ועד הלשון והמחלקה לבוטניקה שיטתית ואקולוגיה של צמחים של האוניברסיטה העברית, בהשתתפות ח. נ. ביאליק ואשר פורסמה ב"לשוננו", כרך ג, תר"ץ (1930).

בסוג שעלב כ-25 מינים, 8 מהם נאספו בישראל, רובם נדירים.

 

כתב: דרור מלמד





לא עודכן