עטיינית דקה היא דגני חד-שנתי, שרוע, מסתעף רדיאלית מבסיסו, הפרקים התחתונים של הקנים  צמודים לקרקע וחלקיהם העליונים עולים נטויים בזווית-חדה לגובה 35-5 ס"מ. הקנים גליליים, דקים ואשונים, עשויים מספר פרקים שביניהם מפרקים טבעתיים כהים. נדני העלים קירחים, כמעט ואינם מורחבים, עוטפים בצמידות את כל אחד מפרקי הקנים. הלשונית שבין הנדן לטרף עשויה גדילי שערות. טרפי העלים קצרים למדי, איזמלניים-משולשים, מחודדים, מעורקים, שעירים. התפרחת מכבד צפוף ונוקשה דמוי-שיבולת גלילנית בראש הקנה, העטוף בנדן העלה העליון בתחילת הפריחה. אורך התפרחת 8-2 ס"מ (ובתנאים טובים עשויה להיות ארוכה יותר) ורוחבה עד 0.4 ס"מ. השיבוליות יחידניות, אורכן אינו עולה על 2.5 מ"מ, הן מרובות, רעופות בצפיפות רבה זו על גבי חברתה לאורך ציר התפרחת, יושבות או נישאות על עוקצים קצרצרים, ביצניות, פחוסות מצדדיהן. בשיבוליות פרח דו-מיני, תלת-אבקני, יחיד, אורך המאבקים אינו עולה על 1 מ"מ. הגלומות קרומיות, דומות זו לזו, איזמלניות-מחודדות, קרין עובר לאורכן והן ריסניות בשוליהן. אורך המוץ התחתון כאורך הגלומות, הוא קרומי ומחודד. המוץ העליון קטן יותר וקהה. הגרגיר חופשי בין המוצים, ביצני. מבנה הגלומות וגודל המאבקים הם סימנים חשובים להבדלה בין עטיינית דקה למין הקרוב מאוד, עטיינית ארוכה. באחרונה, אורך המאבקים כ-2 מ"מ, הגלומות מסתיימות במלען קצר והתפרחת נראית זיפנית במבט צד. כמו כן, רוחב התפרחת בעטיינית דקה צר יותר מזה שבעטיינית ארוכה, מכאן שם המין העברי.
עטיינית דקה פורחת באביב ובסתיו. בית גידולה שטחים מוצפים בחורף, המתייבשים באביב. היא נדירה בישראל וגדלה בדגם מפוזר בגולן, בקעת כנרות והרי יהודה. לאחרונה נמצאה גם בחוף הכרמל. תפוצתה העולמית משתרעת באירופה, צפון-אפריקה ואסיה. בצפון-אמריקה היא צמח גר.
עטיינית דקה תוארה בשנת 1806 ע"י הבוטנאי הגרמני שראדר (Heinrich Adolf Schrader,1767-1836) . למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1783 כשייך לסוג איטן (Phleum alopecuroides) ע"י  צמד  חוקרי הטבע ההונגריים, פילר ומיטרפאכר   (Matthias Piller, 1733-1788 ;Ludwig Mitterpacher von Mitterburg, 1734-1814).
שם הסוג המדעי, Crypsis, מיוונית: krypsis - "להסתיר", "להחביא", מאזכר את עובדת היות בסיס התפרחת ברוב מיני הסוג עטוף (עטוי) בנדני העלים העליונים. השם העברי עטיינית (במקור: "עַטְיָנִית") נטבע ע"י פסח אוירבך (1877-1945), איש העלייה השנייה, מחנך, סופר וחוקר טבע ושותפו של מרדכי האזרחי לחיבור "ילקוט הצמחים" שיצא בשנת תר"ץ (1930) ע"י ועד הלשון העברית (בו עדיין לא נכללה העטיינית). השם עטיינית נזכר לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שיצא לאור בשנת תרצ"א (1931) על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים.
שם המין המדעי, alopecuroides, מיוונית: alopecurus - "זנב-שועל", oides - "דמוי", לאמור: "עטיינית דמויית-זנב-שועל". אכן, באנגלית מכונה עטיינית דקה - foxtail pricklegrass ("עטיינית זנב-השועל"). שם המין עֶטְיָנִית דַּקָּה נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ-ישראל  שאושרה  במליאת  האקדמיה  ללשון  העברית בשנת  תשס"ג (2003).
בסוג עטיינית 9 מינים מוסכמים, בישראל נאספו 7 מינים, רובם נדירים, 2 מהם הינם מינים אדומים, הנמצאים בסכנת הכחדה.

כתב: דרור מלמד


עודכן