נסמנית טקסס הינה דגני חד-שנתי, נטוי עד זקוף, גובהו 120-40 ס"מ, מסועף מבסיסו ויוצר צברים צפופים. לצמח ציצת שורשים. הקנים שרועים, נטויים, או עולים מזוותים, לעתים משרישים מפרקיהם התחתונים, מכוסים שערות קצרות, המפרקים שעירים. נדני העלים ארוכים, חובקים את הקנים ממפרק למפרק, עטויי שערות שבסיסן בלוטי, שוליהם ריסניים. הלשונית שבין נדן העלה לטרף עשויה ריסים צפופים, אורכם 2-1 מ"מ. טרפי העלים איזמלניים, מחודדים בקצותם, מכופלים-מרזביים, אורכם 20-8 ס"מ ורוחבם 20-7 מ"מ, מכוסים בשערות רכות משני צדדיהם, שוליהם ריסניים, לעתים גליים. התפרחת צבר של 10-2 אשכולות מכונסים בראשי הקנים, אורכם עד 10 ס"מ, היוצאים כענפים מציר מרכזי שגם הוא מסתיים באשכול דומה. עוקץ התפרחת מזוות, פחוס, שעיר. כל אשכול נושא שיבוליות מצידו האחד של עוקץ התפרחת, הדוקות אל הציר וערוכות בצפיפות, פחות או יותר בזוגות, לעתים יחידות, באופן בלתי-סדיר ושאינו אחיד לאורך ציר התפרחת. השיבוליות נישאות על עוקצים שעירים וקצרים, שקצותיהם במקום חיבור העוקץ לשיבולית דמויי-דיסקית. השיבוליות נושרות מן העוקצים בשלמותן לאחר ההבשלה. השיבוליות איזמלניות, פחוסות מעט מגבן, אורכן 6-5 מ"מ, מחודדות בראשן ובסיסן מוצר-מכווץ, דמוי-עוקץ קצר ועבה. השיבוליות בנות 2 פרחים  תלת-אבקניים, התחתון זכרי-אבקני והעליון דו-מיני פורה. הגלומות קרומיות, אינן שוות, הגלומה התחתונה ביצנית, ראשה מחודד, לופתת את המוצים, אורכה כ-70%-50% מאורך השיבולית, מצטררת בפתאומיות כלפי בסיסה למעין גבעול קצר, מעורקת ב-9-5 עורקים ירקרקים. אורך הגלומה העליונה כאורך השיבולית, קצה מחודד, 7-5 עורקים ירקרקים עוברים לאורכה והיא שעירה בדלילות - סימן חשוב להגדרת המין. המוצים קרומיים, אשונים. אורך המוץ התחתון של הפרח התחתון כאורך השיבולית, שעיר, מעורק, קצהו מחודד. המוץ התחתון של הפרח העליון סגלגל, מחודד בקצהו, קצר יותר מהשיבולית, מקומט, שוליו גלולים. המוצים העליונים מקומטים.
נסמנית טקסס פורחת בקיץ. בית גידולה קרקעות חוליות לחות ושדות מושקים. באזורים שונים היא נחשבת צמח רע בשדות שלחין. תפוצתה העולמית בצפון אמריקה (דרום ארה"ב עד מכסיקו) ובאוסטרליה ופה ושם היא פולשת לאזורים חדשים. בישראל נאספה לראשונה בשנת 1989 ולמרות פוטנציאל הפלישה שלה היא עדיין נדירה בארצנו.
הטקסונומיה של נסמנית טקסס (כמו של מיני נסמנית אחרים) אינה חד-משמעית ובשנים האחרונות שוייכה פעמים לסוג דוחנן (Brachiaria) ופעמים לסוג נסמנית (Urochloa), כאשר הנטייה כיום ברוב רשימות הטקסונומיות המובילות לכלול אותה בסוג דוחנן. מחקרים פילוגנטיים-מולקולריים לבירור שיוך המינים עדיין לא הושלמו. הצמח תואר לראשונה בשנת 1866 ע"י הבוטנאי האמריקני באקלי (Samuel Botsford Buckley, 1809-1884)  כמין של דוחן (Panicum texanum). כמאה שנה מאוחר יותר, בשנת 1969, שייך הבוטנאי האוסטרלי בלייק  (Stanley Thatcher Blake, 1910-1973) את הצמח לסוג דוחנן (Brachiaria texana). בשנת 1987 ערך הבוטנאי האוסטרלי וובסטר (Robert D. Webster, 1950) רביזיה בסוגים דוחנן ונסמנית, על בסיס אופן התפרקות השיבוליות במינים השונים. את המינים שבהם השיבולית מתפרקת בשלמותה, מתחת לגלומה התחתונה, העביר לסוג נסמנית ואילו את המינים שבהם הפרח העליון מתפרק משאר השיבולית שייך לסוג דוחנן. וובסטר ציין כי מאפיין נוסף של הסוג נסמנית הוא הקצה המחודד של מוצי הפרח העליון. שני הסוגים, נסמנית ודוחנן, נבדלים מהסוג דוחן בכך שתפרחותיהם עשויות אשכולות ובדוחן הם מכבדים (שלהם ענפי משנה).
השם המדעי של הסוג דוחנן, Brachiaria, מלטינית: brachium - "זרוע", מתייחס לצורת התפרחת, הנדמית לעתים כזרועות נשואות כלפי מעלה. השם המדעי של הסוג נסמנית, Urochloa, מיוונית: urus -"זנב", chloa - "עשב  ירוק", לאמור: "עשב זנבי", גם הוא מאזכר את צורת התפרחת העשויה אשכולות מכונסים, מוארכים, המזכירים זנבות. שם הסוג העברי, נסמנית, נקבע ע"י האקדמיה ללשון והובא לראשונה במילון לשמות צמחי ארץ-ישראל, תשס"ג (2003) והוא הטיה של נִסְמָן, אחד ממיני הדגנים, על פי הפסוק בישעיה כ"ח: "וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ" (ראה "הצמח במקורות" משמאל).
על פי חלק מהרשימות הטקסונומיות העדכניות, בסוג נסמנית 7 מינים מוסכמים ובסוג דוחנן  קרוב ל-130 מינים מוסכמים. בישראל נאספו 5 מינים בסוגים אלה, למעט נסמנית קיפחת כולם נדירים.

כתב: דרור מלמד

*  תודה על ההכוונה לצמח שלוחה לזלמן באומוול, אשר מצא והגדיר את הצמח הנדיר על גדות הירדן "ההיסטורי" (ערוץ הירדן הטבעי, סמוך לקיבוץ נאות מרדכי, כפי שזרם בשעתו לפני שמימיו הוטו בתעלות העוברות משני צדי אגם החולה).


לא עודכן