דק-זנב מכונף הוא דגני חד-שנתי נדיר, נמוך ובלתי בולט. תפרחותיו שיבולים גליליות, קשתיות-חרמשיות, מעובות, קשיחות ומחודדות בקצותיהן, המסתעפות מבסיס הצמח. כמו בכל מיני הדק-זנב, במבט ראשון נראות התפרחות כגבעולי הצמח ורק במבט בוחן ניתן להבחין בשיבוליות שלאורך התפרחות. השיבוליות ערוכות לסירוגין על ציר התפרחת, מכילות פרח יחיד בן שלשה אבקנים, החבוי בשקע שבציר וחפוי בשתי הגלומות, היושבות זו לצד רעותה, מקבילות והדוקות לגבעול, באופן אופייני לסוג. הגלומות איזמלניות, קשיחות, מעורקות, בעלות קרין בגבן ומכונפות במלל עדין. הן צמודות זו לזו וקשה להבחין בכך שאינן גלומה יחידה, כמו בגלימה גלילנית - קרובתן של דקי הזנב. נדן העלה מורחב ונפוח והוא חובק את השיבולים בבסיסן, סימן המבדיל את דק-זנב מכונף מדק-זנב קשתני, הדומה לו מאוד. הפריחה בסוף החורף ותחילת האביב.
דק-זנב מכונף זוהה בוודאות וצורף לפלורה של ישראל רק בשנת 2000, למרות שככל הנראה הוא ותיק בארץ. מניחים כי תצפיות ואיסופים בעבר שיוחסו לדק-זנב קשתני היו בעצם של מין זה. הוא גדל לאורך מישור החוף בקרקעות חוליות ובגבעות הכורכר בחגורת הרסס על חוף הים. עם הצטמצמות בית הגידול שלו, עקב הפיתוח המואץ והדורסני של ערי החוף בארץ, נמצא דק-זנב מכונף בסכנת הכחדה (צמח אדום). תפוצתו העולמית משתרעת על פני אירופה, אפריקה והמזרח התיכון, שם אינו נחשב כצמח בסכנת הכחדה.
שמו המדעי של הסוג - Parapholis - על שום דמיון הגלומות לקשקשי נחש (ביוונית: para - "דמוי", pholis - "קשקש עור הנחש") ושם המין - marginata (בלטינית: "בעל שוליים") - מתייחס למלל הקרומי בשולי הגלומות,  שהקנה למין גם את שמו העברי. 

כתב דרור מלמד


לא עודכן