אלה ארצישראלית היא התורמת העיקרית לצבע האדום בחורש הימתיכוני בארץ. לבלוב העלים והענפים הצעירים אדום, וכזה הוא גם צבעם של התפרחות, הפרי, העלים לקראת שלכת – הכל אדום עז וזוהר. זהו עץ או שיח נשיר, דו-ביתי, נפוץ באזורים שונים בארץ מהצפון ועד מדבר יהודה בדרום, לרוב בפרטים בודדים. היא נחשבת למרכיב חשוב בחברת "אלון מצוי ואלה ארצישראלית", הנקראת אכן גם על שמה. ברוב המקומות היא נראית כשיח בגובה של מטר עד שניים, אך במקומות שלא נפגעה בידי אדם ובהמתו, כגון ליד קברים מקודשים, היא מופיעה כעץ שיכול להגיע לגובה של 8–10 מטר. בהיפצעו מפריש העץ שרף עם ריח אופייני, המזכיר את ריח המנגו (גם המנגו הוא ממשפחת האלתיים). העלה מורכב–מנוצה, עלעליו יושבים, רכים, קירחים, מסתיימים בחוד ארוך. בכל עלה 4–6 זוגות עלעלים, ולרוב עוד עלעל אחד בלתי-זוגי, קטן יותר, בקצה העלה. הצד העליון של העלעל אינו מבריק. שפת העלעלים תמימה. ציר העלה גלילי, חסר מלל. העלים מסורגים. בחורף ניכר העץ בניצניו הגדולים והשעירים.
אלה ארצישראלית פורחת בחודשים מרס–אפריל. התפרחת היא מכבד עם אשכולות צפופים של פרחים זעירים. לפרחים הנקביים 2–5 עלי גביע, כותרת חסרה. העלי קצר ושסוע בקצהו. השחלה עילית. לפרחים הזכריים גביע בן 3–5 אונות, וגם להם אין כותרת כלל. מספר האבקנים 3–7, זיריהם קצרים. האבקנים והצלקות אדומים, מקנים לתפרחת את הופעתה האדומה. הפרי הוא בית גלעין חד-זרעי כדורי בקוטר 5 מ"מ, שצבע ציפתו ירוק, והוא הופך עם ההבשלה לאדום ולסגול–כחלחל. הפירות האדומים עקרים. הפירות נאכלים, זרעיהם מופצים על-ידי ציפורים.
נסיונות להרכיב את אלת הבוטנה (פיסטוק חלבי) על אלה ארצישראלית עלו יפה.
בעצי אלה רבים נראים תלויים מעין תרמילים מוארכים דמויי-בננה שהם עפצי-קרן, הנגרמים על-ידי כנימות עפצית הקרן (Baizongia pistaciae). הן פוגעות בקודקוד הצמיחה של הענף, ומצמיחות עפצים במקום עלים. בפתיחת עפץ כזה מוצאים רוחשות בתוכו המון כנימות, וגם את תוצרי ההפרשה שלהן. לאחר פתיחת העפץ ושחרור הכנימות בסוף העונה מתייבשת דופן העפץ, אך אינה נושרת אלא נשארת תלויה בקצה הענף כקליפת בננה מיובשת. פרט לכך אפשר למצוא על העלעלים של אלה ארצישראלית עפצים הנגרמים על-ידי עפצית הסהרון (Forda formicaria) ומיני כנימות אחרים מאותו סוג.
אלה ארצישראלית גדלה באזור ההר. חברת הצומח העצית הנפוצה בהרי החבל הימתיכוני של ארץ-ישראל היא "חברת אלון מצוי ואלה ארצישראלית". תפוצתה מזרח ים-תיכונית. האלה נזכרת בתנ"ך כמקום-פולחן, והזיהוי של הסוג אלה עם האלה הנזכרת במקורות הוא בטוח. חלקים של עצי אלה בבניינים קדומים מהווים כמעט חצי מכל העצים שנמצאו והוגדרו בחפירות ארכיאולוגיות בצפון הארץ ומרכזה.

ברפואה העממית משתמשים בפירות הנלעסים כתרופה נגד צרבת, כיב-קיבה, כאב-שיניים, כאב-בטן ועוד. קליפת העץ שהורתחה במים משמשת לטיפול נגד אקזמה ושטפי דם. מהגזע מפיקים טרפנטין כשחורצים את קליפתו. מעפציו מכינים חומרי בירוס. מגלפים בעצתו, בין היתר לייצור מכתשים מעוטרים לכתישת פולי קפה.

כתבה ערגה אלוני

לא עודכן