כתרון כרתי הוא צמח עשבוני חד-שנתי, מעט שעיר עד מקריח, מסתעף סמוך לבסיסו, נטוי עד זקוף, גובהו 40-10 ס"מ. העלים מסורגים, מורכבים-מנוצים פעם אחת, עשויים מספר אי-זוגי של עלעלים, הערוכים נגדיים ב-8-5 זוגות, לאורך הציר, כשבקצהו מסיים עלעל נוסף. העלעלים קירחים, דמויי-ביצה הפוכה, בסיסם יתדי, קצותיהם קהים ועל-פי רוב מסתיימים בחוד אופייני קצר. עלי הלוואי קרומיים, קטנים, איזמלניים-מוארכים, נושרים עם התבגרות הצמח. התפרחת היא דור דמוי-כתר, בן 9-3 פרחים, נישאת על עוקץ-תפרחת שעיר מעט, הארוך, בדרך-כלל, מהעלים שמחיקם הוא יוצא ומתארך עוד עם ההבשלה. בבסיס התפרחת חפים קטנים, נושרים עם ההתבגרות. הפרחים נישאים על עוקצים, הארוכים אך במעט מהגביע הזעיר. הגביע שעיר בדלילות, דמוי-פעמון, בשוליו שיניים רחבות, קצרצרות. הכותרת פרפרנית, ארוכה פי 4 ויותר מהגביע, לבנבנה-ורדרדה, המפרש מעורק בסגול וקצה הסירה מוכתם בסגול. הפרי מפרקת זקופה, לעתים מקושתת מעלה קמעא, מסתיימת במקור דק, שהוא שריד עמוד-העלי, עשויה פרקים חד-זרעיים, המתפרקים בהבשלה. הזרעים מזוותים, מוארכים, חלקים, חומים.
מוכרים שני זנים הנבדלים זה מזה במידת סיעוף הגבעולים, במספר הפרחים שבתפרחת ובאורך התרמילים.
כתרון כרתי פורח באביב ובתחילת הקיץ. בית גידולו שדות ומקומות לחים במרכז הארץ ובצפונה. תפוצתו העולמית משתרעת באגן הים-התיכון ובקווקז, עם חדירה לרוסיה.
כתרון כרתי תואר בשנת 1753, על-ידי החוקר לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), הנחשב כ"אבי הטקסונומיה המודרנית" ואשר ייסד את שיטת המיון המקובלת כיום, לפיה לכל אורגניזם שם כפול, הכולל את הסוג אליו הוא משתייך ואת שם המין הייחודי לו. מאחר ולינאוס אסף את פרט הייחוס (ה-type), שעל פיו תיאר את המין, באי כרתים, קרא למין cretica, מלטינית: "כרתי". בשנת 1989, קבע הבוטנאי השוויצרי לאסן (-Lassen,1942) כי מין זה משתייך לסוג קרדומית (Securigera) ולפיכך שמו העברי צריך להיות למעשה: "קרדומית כרתית". לפי חלוקה זו, המקובלת כיום ברשימות הטקסונומיות המובילות, בישראל שני מיני כתרון: כתרון עקרבי וכתרון גלוני ואילו כתרון כרתי וכתרון זעיר-פרח שייכים לסוג קרדומית. השם העברי נותר לפי שעה "כתרון", גם לשני מינים אלה.
שמו המדעי של הסוג, Coronilla, מלטינית:  corona - "כתר", מאזכר את מבנה התפרחת הדורית, דמויית-כתר זעיר. השם העברי, "כתרון", בהתאמה לשם המדעי, הובא לראשונה במילון "ילקוט הצמחים" של ועד הלשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930). שם הסוג המדעי ל"קרדומית", Securigera, מלטינית: "נושא-גרזן", "נושא-קרדום", על-שום הפירות דמויי-הקרדום באחדים מהמינים. השם העברי, קרדומית, נזכר לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שראה אור בשנת תרצ"א (1931).
השם "כִּתְרוֹן כְּרֵתִי" נכלל ברשימת שמות הצמחים הרשמית של האקדמיה ללשון העברית במילון לשמות צמחי ארץ-ישראל, תשס"ג (2003).
בסוג כתרון 10 מינים, בישראל גדלים 4 המינים שהוזכרו לעיל.

כתב: דרור מלמד


עודכן