לוטוס נאכל הוא צמח עשבוני חד-שנתי, שעיר, שרוע או זקוף, גובהו 30-20 ס"מ. הגבעולים מסועפים, עטויי שערות עדינות. העלים מורכבים-מאוצבעים, בני 5 עלעלים תמימים, 2 התחתונים שבהם קטנים יותר מהאחרים, רחבים בבסיסם ומתחדדים בקצותיהם, קבועים בבסיס הפטוטרת ונראים כעלי לוואי, בעוד 3 העלים העליונים - דמויי ביצה הפוכה וקטומים בקצותיהם - יוצאים מנקודה אחת שבקצה הפטוטרת הקצרה ולפיכך במבט ראשון עלי הצמח נראים תלתניים. שולי העלים ועורק העלה המרכזי בעלי זיפים. עלי-לוואי חסרים. עוקצי התפרחות ארוכים פי 4-2 מאורך העלים שמחיקם הם עולים. בבסיס התפרחת 3 חפים, הנראים כעלעלים, לרוב ארוכים מעט מן הגביע. הפרחים פרפרניים, אורכם כ-1.5 ס"מ, נישאים בדרך-כלל יחידים ולעתים נדירות בזוגות בראשי העוקצים. הגביע שעיר, דמוי-פעמון, שיניו איזמלניות, ארוכות מצינור הגביע. עלי הכותרת גדולים בהרבה מהגביע, צהובים-זהובים. המפרש מעורק בעדינות בעורקים אדומים, ארוך מהמשוטים והסירה. לוטוס נאכל ניכר בפריו הייחודי, השונה מזה של שאר מיני הלוטוס שבישראל: תרמיל נפוח בקוטר 7-5 מ"מ, ישר ובשרני, קירח, אורכו 4-3 ס"מ והוא מסתיים במקור קשתי. תפר הבטן שקוע לכל אורך התרמיל. הזרעים כדוריים-מוארכים, פחוסים מעט, מקומטים, כהים.
לוטוס נאכל פורח באביב. הוא מצוי בבתות וגריגות בצפון הארץ ובמרכזה. תפוצתו ים-תיכונית.
לוטוס נאכל תואר לראשונה בשנת 1753 ע"י אבי הטקסונומיה לינאוס (Carl Linnaeus). תרמילים צעירים של הצמח שמשו למאכל לאוכלוסיות העניות של איטליה, יוון וכרתים וכעשב מספוא, מכאן שם המין (גם שם המין המדעי, edulis, בלטינית: "אכיל"). שם הסוג המדעי, Lotus, הוא שם יווני עתיק יומין לצמחים פרפרניים שונים והוא אומץ כשם העברי לתיאור סוג זה. אין לו כל קשר ללוטוס הקדוש מהודו ששמו המדעי   Nelumbo nucifera .
בסוג לוטוס 140 מינים מוסכמים. בישראל נאספו 14 מינים, מהם 2 מינים "אדומים", בסכנת הכחדה.

כתב דרור מלמד

לא עודכן