העץ מתורבת, אך הוא גדל בר במעיינות ובמקומות שבהם מי תהום גבוהים- בערבה, באגן ים המלח ובעמק הירדן התחתון- כיוון שזקוק לחום ומים. הגזע עטוף בסיבי עלים ישנים, ונושא בראשו "כפות", שהן בעצם עלים ארוכים. שזרת העלה נושאת משני צדיה עלעלים ירוקים, צרים ומחודדים.
מקור הצמח מ מזרח התיכון ומדרום מערב אסיה.
צמח דו-ביתי ירוק-עד. גזעו זקוף וגובהו 10 – 20 מ'. עובי הקורה אינו משתנה כל שנותיו.
ממדי רוחבה נקבעים בקרבת קודקוד הצמיחה.
העלים: מורכבים ומנוצים, כפות שאורכן מגיע עד 2 – 3 מ' העלעלים דמויי איזמל, מחודדים בראשם.
מדי שנה מצמיחה הקורה באמירה קבוצה חדשה של עלים מסורגים, אך הם סמוכים כל כך זה לזה כאילו הם ערוכים בדורים.
העלים החדשים והסגורים משמשים כלולבים במצוות ארבעת המינים הנהוגה בסוכות.
עם הופעת העלים החדשים נושרים העלים הישנים מן הקורה בהשאירם את סנסניהם (הנדן בבסיס הכותרת) עליה.
הפריחה בחודשים אפריל-מאי. התפרחת היא מכבד, והפרחים צמודים לסנסינים (ענפים) של המכבד. הפרי הוא ענבה שציפתה בשרנית ומתוקה. מועד האיסוף- אוגוסט-דצמבר
עם גידולם של ענפי המכבד, נפתח המתחל והמכבדים הגדולים נגלים לעין.
הפרחים: בני 6 עלי עטיף, הפרחים הזכריים בני 6 אבקנים, והנקביים בעלי עלי העשוי 3 עלי שחלה. (האבקה נעשית באמצעות הרוח).
איסוף תמרים קרוי גדיד.
צמחונים וטבעונים מקפידים לאכול תוצרי תמרים. הפרי משמש למאכל טרי ומשומר(יבש)או בצורת סילאן(סירופ תמרים למאכל ולבישול). לתמרים אחוז גבוה של אשלגן, ברזל ויטמין בי.
כתב אודי מיכליס

לא עודכן