חרצית משוננת היא צמח חד-שנתי שגבהו 30-40 ס"מ, שלו תפרחות בצבע צהוב-כתום, הגדל בבתות ובחורשים ברוב אזורי הארץ הים-תיכוניים. שלושה מתוך ארבעת מיני הסוג המצויים בארץ (למעט חרצית עטורה), דומים מאוד זה לזה, ולכן חשוב להתייחס בהגדרתם לצורת הזרעונים ולשעירות הגבעולים.
לחרצית משוננת גבעולים ועלים קרחים או בעלי שערות מעטות. הגבעולים לרוב אינם ממסועפים ובראש כל גבעול נשאת קרקפת אחת, העלים מסורגים, יושבים, לופתים למחצה את הגבעול, ארוכים למדי (עד 8 ס"מ בערך) ושפתם משוננת כמשור.
החרצית שייכת לבת-משפחת הצינוריים ובקרקפותיה פרחי המרכז צינוריים ופרחי ההיקף לשוניים. מצעית הקרקפת שטוחה בעת הפריחה והולכת ומתקמרת עם הבשלת הזרעונים. חפי המעטפת מסודרים בשני דורים, ושווים בגודלם פחות או יותר. שפתם קרומית. הפרחים בעלי עטיף כותרתי שצבעו צהוב-כתום. הפרחים הצינוריים דו-מיניים, בעלי חמשה אבקנים שמאבקיהם מאוחים ויוצרים מעין צינור. הלשכות נפתחות כלפי פנים הצינור. במרכז הפרח נמצא העלי שעמודו מסתיים בשתי צלקות ואת בסיסו מקיף צופן דמוי טבעת.
בסוג חרצית כ-150 מינים הנפוצים בעיקר באזורים הממוזגים. לרבים מהם חשיבות גננית וכלכלית רבה. למין חרצית הגננים עשרות רבות של זנים המשמשים לגינון וקטיף, הן בשל מיגוון צורותיהם והן בשל עמידותם לאורך זמן. ידוע בגינון גם המין חרצית שיחית שעליו גזורים ופרחיו הלשוניים לבנים. מתפרחותיה המיובשות של חרצית חריפה מכינים תכשיר להשמדת חרקים. לפרחיה ריח חריף ומגרה מאוד, ואילו חרצית ריחנית משמשת כמרכיב בתרופות טבעיות לטיפול בכאבי ראש.
כתבה ליאורה קרת

עודכן