אליסון חרוטי הוא צמח חד-שנתי קטן, מסתעף מבסיסו לענפים בודדים זקופים, גובהו 8 ס"מ. כולו שעיר בשערות כוכבניות. עלי הבסיס דמויי ביצה הפוכה, עלי הגבעול קטנים ומוארכים.
אליסון חרוטי פורח באפריל–מאי. הפרחים מצליבים אופייניים, צהובים קטנים, נישאים בראש הגבעול. הפרי הבודד שעיר, דיסקוסי, שתי קשוותיו כצלחות שצידן הקעור פונה זה אל זה. עם הבשלת הפרי נושרות הקשוות, ומתגלה מחיצה קרומית שהסתתרה בין הקשוות, מקבילה להן, ועליה הזרעים. הפרי מהודק לגבעול כלפי מעלה, כלל הפירות ערוכים לאורך הגבעול מבסיסו ועד ראשו במבנה חרוטי, ומשווים לו חזות כשל אצטרובל. כשנרטב הצמח היבש (המת) מתפשקים הפירות בתנועה מהירה למדי.
אליסון חרוטי גדל בחרמון בחגורת יער-הספר ההררי, ברום 1,200 עד 1,700 מ'. זהו אחד המינים שתפוצתם בארץ מקוטעת והם גדלים בה רק בשני מחוזות הרריים רחוקים זה מזה – החרמון ואדום. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון וגם הלאה מזרחה.

בסוג אליסון יש 150 מינים, 14 מינים בארץ. מעטים מהם ימתיכוניים (ואלה שכיחים מאוד) ורובם מדבריים, מהם נדירים – כולם חד-שנתיים; ועוד 2–3 הרריים, גדלים רק בחרמון – ואלה רב-שנתיים. התופעה של סוגים המופיעים בחלקים הימתיכוניים והמדבריים בארץ בעיקר במינים חד-שנתיים, ואילו בחרמון במינים רב-שנתיים – מוכרת ונפוצה גם בסוגים אחרים, למשל בסוגים ורוניקה, צללית, חלבלוב, גרניון, ברומית, כשות, לחך, סביון, קחוון, דבקה, פעמונית, ציפורנית, אספסת, בקיה, טופח, כרבולת, לוטוס, שלמון, נזמית, איטן, זנב-שועל.
מין תרבותי מקובל מאוד בגינות, לבן-פרחים, ידוע בכינויו "סלסלי-כסף".

כתב מייק לבנה

עודכן