לקוקיה כרתית היא עשב רב-שנתי קירח, מסועף–כדורי, גובהו עד 80 ס"מ, העלים גדולים, מבריקים, ירוקים–רעננים, שסועים פעם או פעמיים באורח מעט בלתי-סדיר לאונות רחבות, דומים לאלה של מורית גדולה. האונות משוננות. הצמח נושא עלים גם בבסיסו וגם לאורך הגבעול. השורש שיפודי עבה. אינה נאכלת על-ידי בקר וצאן.
לקוקיה כרתית פורחת באפריל–מאי. היא דומה מאוד לסייגית מבריקה. הפרחים ערוכים בסוככים מורכבים, גונם לבן עד קרם–ירקרק חיוור. לסוככים ולסוככונים אין עלי מעטפת. התפרחת סוכך מורכב, קמור, דליל. הסוככונים החיצוניים בסוכך נישאים על קרניים ארוכות, ופרחיהם דו-מיניים; הסוככונים הפנימיים נישאים על קרניים קצרות, ופרחיהם זכריים. הפרי ביצי, פחוס, משחיר בהבשלה. הפרי מכוסה בצפיפות בזיזים עבים, ובכך נבדלת הלקוקיה מן הסייגית, שפירותיה חלקים ומבריקים.
לקוקיה כרתית גדלה בחורש מוצל ובמדרונות טרשיים ביער-ספר הררי. תפוצתה בארץ מצומצמת לצפון הגולן ולחרמון בלבד, ברום 1000–1700 מ'. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.

כתב מייק לבנה

עודכן