קחוון ארצישראלי (נקרא בעבר גם בשם קחוון שחור-מוצים) הוא צמח חד-שנתי מסועף, גובהו 20–40 ס"מ. העלים גזורים לאונות דקות.
קחוון ארצישראלי (שחור-מוצים) פורח ממרס עד יוני. עוקץ הקרקפת חלול בראשו (בדומה לקחוון מצוי). התפרחת שטוחה והיא מתקמרת רק מעט עם פתיחת פרחי המרכז. על מצעית הקרקפת בולטים מוצים שחורים, ובהיקף הקרקפת מבחוץ גדלים קשקשי-מעטפת קשים, ואלה עוטפים את הזרעונים בהבשלה, ונעשים דוקרניים. הזרעון חרוטי רחב, פחוס מאוד, עם 4 מקצועות לאורכו.
קחוון ארצישראלי (שחור-מוצים) גדל בצומח נמוך בכל אזורי החבל הימתיכוני, חודר מעט גם לנגב. תפוצתו העולמית מצומצמת, רק בארץ, בסוריה, בטורקיה ובקפריסין.

הסוג קחוון כולל 200 מינים, בארץ 20–25. רוב המינים בארץ הם חד-שנתיים ריחניים, מסועפים, זקופים, עליהם גזורים. תכופות גדלים פרטים רבים יחד בכתמים או במרבדים של אוכלוסיות צפופות. הרבה מן המינים הם אנדמיים.
פרחיו אופייניים למשפחת המורכבים: ה"פרח" שלו אינו אלא תפרחת, כלומר קבוצה של פרחים זעירים רבים המקובצים יחד לתפרחת הנקראת קרקפת.
בסוג קחוון קרקפות-הפריחה של כל פרט רבות, נישאות על עוקצים. מעטפת הקרקפת צורתה חרוטית או חצי-כדורית, והיא עשויה הרבה קשקשים רעופים הדוקים, שפתם קרומית. המצעית נושאת לרוב חפים, שאורכם כאורך הפרחים או יותר. פרחי הקרקפת הם משני טיפוסים שונים: בחוץ פרחים לשוניים לבנים; ובפנים פרחים צינוריים צהובים. כל קבוצת-הפרחים הזאת, הכוללת עשרות עד מאות פרחים, נראית כפרח בודד, לכאורה עם עלי כותרת לבנים ואבקנים צהובים. קוטר קרקפת פתוחה 20–25 מ"מ. פרחי המרכז צהובים, סימטריים, צינוריים, צינורם פחוס, והם שסועים בראשם ל-5 אונות או שיניים. הם דו-מיניים, פוריים, יוצאים מחיקי חפים, ערוכים בדורים אחדים. הפריחה מתקמת עם הזמן מהדור החיצוני פנימה. צורתם הכללית במבט מלמעלה צלחתית עד קעורה בצעירותם, קמורה עד כדורית כשנפתחים כל פרחיהם. פרחי ההיקף לבנים, בלתי-סימטריים, לשוניים, קצה הלשון שסוע ל-3 אונות או שיניים. הם נקביים, לעיתים עקרים, ערוכים בדור אחד או שניים. מתכופפים אחורה בלילה או בסגריר. גלולים כצינור בצעירותם. לעיתים רחוקות (במינים הרב-שנתיים) חסרים כליל פרחים לשוניים. הפרי הוא זרעון חסר ציצית, בראשו נזר או אוזנית. בניסויים נמצאה תופעה של אי-סבילות עצמית בתוך הקרקפת בין כל פרחיה. מספר הכרומוזומים 2n=18. אין בני-כלאיים בין המינים.
מינים אחדים משמשים לרפואה, בדומה לבבונג. נוסף על צמחי הבר מגדלים בארץ גם מינים מיובאים לנוי. השם קחוון מקורו בערבית (לא לבלבל עם כוכבן, שהוא סוג אחר של צמחים באותה משפחה, ואשר שמו נובע מדמיונם של פירותיו לכוכב).

כתב מייק לבנה

עודכן