לופית מצויה היא גיאופיט עשבוני בעל פקעת ממשפחת הלופיים. בילדותנו, הוא ריתק אותנו בשל "הפרח" המוזר המוציא מתוכו מטה כפוף. צורתה המיוחדת של התפרחת הקנתה לצמח מספר כינויים כמו: "מטה אהרון", או שמו האנגלי  Friar's Cowl שפירושו "מצנפת הנזיר".
טרפי העלים מבריקים, דמויי לב, נישאים על פטוטרות ארוכות. פטוטרות העלים ועוקצי התפרחות הם לבנים בבסיסם, ומנומרים בכתמים חומים כהים בחלקם העליון. העלה פורץ מהקרקע מגולגל והטרף נפרש עם התבגרותו. 
התפרחת גם היא עולה מהקרקע כפופה וסגורה ונפתחת לקראת הבשלת הפרחים. אורכה כ-20 ס"מ והיא עטויה במתחל מפוספס ירוק-לבן שהפתח שלו נוטה כלפי מטה. קצה השִזרה כפוף אף הוא ולעתים בולט מפתח המתחל. אורכה הכולל של השזרה 7-6 ס"מ. הפרחים יושבים מקובצים ב-6 מ"מ התחתונים שלה. מעל אזור הפרחים נמשכת השזרה וצבעה משתנה מלבן לירוק. בחלק התחתון של התפרחת מצויים  5-4 פרחי הנקבה. ניתן לזהותם על פי השחלה העגולה ירוקה והעלי הקצר שבראשה. כל פרח גודלו כ-1 מ"מ. מעל פרחי הנקבה יושבים 25-20 פרחי זכר. גודלם 1 מ"מ. שלא כמו בתפרחות הלוף, בן משפחתה של הלופית, אין אזור חיץ וזיפים (פרחים עקרים) בין קבוצות הפרחים משני המינים, ואין לתפרחת ריח רע ודוחה המושך חרקים.
במחקר שנערך באוניברסיטת ת"א (כח וגליל, 1986) נמצא שחרקים מבקרים את תפרחת הלופית ועוזרים בתהליך ההאבקה. הם נכנסים לתוך התפרחת מבלי שהביאו אבקה מפרחים אחרים, ויוצאים ממנה ברגע שמצאו את דרכם חזרה החוצה, אך גורמים בתפרחת לביטול של האי ההתאם העצמי וכך מתאפשרת גם האבקת פרחים עצמית. עונת הסתיו היא קשה לחרקים בשל חלופי העונות וככל הנראה, המתחל הסגור של הלופית משמש להם מחסה והגנה. הפרחים הנקביים מבשילים לפני פרחי הזוויג הזכרי. עם התבגרות התפרחת והבשלת הפירות משתנה צבעו של המתחל מירוק לחום בהיר עד לקמילתו הסופית.
כתוצאה מרבייה וגטטיבית נוצרות פקעות-בת, ולכן מוצאים את הצמחים בקבוצות גדולות. לצמח זה, כמו לגיאופיטים רבים אחרים, יש שורשים מתכווצים אשר מעמיקים את הנבט לעומק המתאים לו ומרחיקים פקעות הנמצאות בצפיפות זו מזו.
לופית מצויה נפוצה ביותר בחבל הים תיכוני ובארץ היא המין היחיד בסוגה. היא נפוצה בבתות, במעזבות, בשולי גינות, ויכולה לגדול היטב בצל או בשמש מלאה. עלי הצמח מופיעים כבר בסתיו, והפריחה, נמשכת מאוקטובר עד אפריל.

כתבו מייק לבנה וערגה אלוני


לא עודכן