דבשה הודית היא קטנית חד-שנתית זקופה ומסתעפת, גובהה עד 50 ס"מ. העלים תלתניים, העלעל האמצעי נישא על פטוטרית. העלעלים מוארכים, שפתם משוננת כמשור.
דבשה הודית פורחת במרס–אפריל. התפרחת חרוטית, צפופה. אורכה עד 2 ס"מ, והיא מתארכת עד פי 2 בהבשילה פרי. הפרח פרפרני, צהוב בהיר, קטן (2–3 מ"מ). הפרי כדורי, קטן (2–3 מ"מ), צהוב, מכוסה ברשת של קמטים וצלעות, ובו זרע בודד. הפרי עטוף בתחתיתו בגביע, המאדים עם הבשלת הפרי. המין ניכר בפרח ובפרי הקטנים, פחות מ-3 מ"מ.
דבשה הודית גדלה במקומות לחים, לעיתים כעשב-רע בשדות. הצמח אינו בררן, גדל בקרקעות שונים וברבים מאזורי הארץ, פרט להרי הגליל ולדרום הרחוק. תפוצתו העולמית משתרעת במקורה בארצות שסביב הים התיכון, אך הוא נזרע בידי אדם בארצות נוספות כצמח-מרעה ומספוא.

בסוג דבשה מונים 25 מינים, 6 מינים גדלים בר בארץ, ועוד אחדים בתרבות. העלים תלתניים, המרכזי נישא על פטוטרית. עלי הלואי מעורים בפטוטרת, מרצעיים. שפות העלעלים משוננות. התפרחת שיבולת. הפרח פרפרני צהוב או לבן. הסוג דומה לקרוביו (תלתן, אספסת, גרגרנית), והוא נבדל מהם בתפרחתו המוארכת, הדומה לשיבולת; ובתרמילו הקטן (אגוזית), שהוא חד- או דו-זרעי, ביצי או כדורי, בולט מהגביע. התרמיל אינו נפתח, פניו מצויירים ברשת של קמטים. עמוד העלי ארוך ונותר על הפרי.
מינים שונים משמשים בתור צמחי מרעה, דבש ומרפא.

כתב מייק לבנה

עודכן