צנון מצוי הוא צמח חד-שנתי מסועף אלכסונית בגובה 50 ס"מ. כל חלקי הצמח מכילים ברקמותיהם שמני-חרדל, המגינים עליהם בפני אכילה על-ידי חרקים. השורש שיפודי דק. העלים התחתונים מחולקים–כינוריים. עלי-הגבעול מסורגים, סרגליים, מפורצים או משוננים, חסרי עלי-לוואי. הצמח שעיר בתחתיתו.
צנון מצוי פורח מינואר עד מאי. הפרחים טיפוסיים למשפחת המצליבים, צבעם לבן-צהבהב או קרם, ואופייניים להם עורקים אדמדמים כהים המסתעפים מן העורק המרכזי של הטרף. הפרחים גדולים יחסית (קוטרם 2.5 ס"מ), עם 4 עלי גביע אדמדמים זקופים ו-4 עלי כותרת הערוכים כצלב וטרפיהם פרושים. כל עלה-כותרת מחולק לציפורן ולטרף. במרכז הפרח 6 אבקנים – 2 קצרים בדור החיצוני, ועוד 4 ארוכים בדור הפנימי. בבסיס האבקנים מופרש צוף. הצלקת מבשילה לפני האבקנים. הפרחים נישאים על גבי עוקצים וערוכים באשכולות דלילים על גבי הגבעול. הפרי גלילי, בשרני או שעמי קמעא, דק וארוך, משונץ בין הזרעים כמחרוזת, ובו 3–8 זרעים. הוא מסתיים במקור – פרק חסר זרעים, מחודד בקצהו.
צנון מצוי מתפתח כעשב רע בשדות של תבואות-חורף, וכן עולה בשטחים מוברים ובצידי דרכים. הוא נפוץ בעיקר בצפון הארץ, פחות מזה במרכזה. תפוצתו העולמית רחבה בארצות הים התיכון והלאה צפונה ומזרחה.
בסוג 10 מינים, בארץ גדלים בר 4 מינים. 2 מהם מועמדים להחשב כאבות הצנון התרבותי.

כתב מייק לבנה

לא עודכן