אלמוות ארצישראלי הוא צמח רב-שנתי שרוע, הגדל בצורת כרים צפופים ונמוכים שקוטרם מגיע ל-16 ס"מ. העלה ביצי, עבה ובשרני.
אלמוות ארצישראלי פורח באפריל–מאי, אך פרחיו נותרים על הצמח במשך כל השנה, כשהם מבריקים בגון כסף, בזכות עלי-העטיף הקרומיים שלהם. אונות הגביע נעשות צרות בהדרגה לקראת ראשן ואינן קטועות. בקצה האונה יש שערות רכות ולא זיף נוקשה. הזרע כדורי, צבעו חום–אדמדם מבריק.
אלמוות ארצישראלי הוא אכן ארצישראלי – הוא אנדמי לאזור החוף של צפון הארץ ודרום לבנון. גדל בקרקע חולית או גירנית, בגבעות כורכר הפונות לחוף. תואר למדע לראשונה (וקיבל את שמו) בשנת 1929 על-ידי החוקר הישראלי אלכסנדר אייג. בתי-גידולו בארץ הצטמצמו מאוד במהלך המאה העשרים, ועתה גדלות אוכלוסיותיו רק במקומות ספורים בחוף הכרמל וצפונה. זקוק להגנה, כי שטחי גידולו נתונים בסכנת פיתוח לצרכי האדם. הסכנה לקיומו כאן היא ברמה עולמית, בהיות תפוצתו מצומצמת לחופי ישראל ולבנון, הנמצאים תחת לחץ כבד לפיתוח.
בסוג 50 מינים, בארץ 8.

כתב מייק לבנה

עודכן