מלענן המטאטאים הוא דגן חולות רב-שנתי, קירח, מסועף מבסיסו, נטוי עד זקוף, גובהו 100-60 ס"מ, הגדל בצברי גבעולים העולים מקנה-שורש זוחל. הקנים אשונים, מסתעפים גם מעל לבסיס הצמח. הלשונית שבין נדן העלה לטרף עשויה שורת שערות קצרות וצפופות. העלים רבים, גלולים ומתחדדים לכדי מראה דמוי-מחטים ארוכות, קשיחים.
התפרחת מכבד רפוי, שענפיו העדינים עולים אלכסוניים ומסתעפים מספר פעמים. השיבוליות נישאות על עוקצים נימיים והן בנות פרח תלת-אבקני אחד. הגלומות איזמלניות, מעט בלתי שוות, התחתונה ארוכה מן העליונה, הן בלתי נשירות וניכרות בראשי הקנים זמן רב לאחר קמילת הפרחים והפצת הזרעים. המוץ התחתון גלדני, איזמלני ומסתיים, כמו בכל מיני המלענן, במלען נשיר, עשוי עמוד קצר המסתעף ל-3 זיפים. מלענן המטאטאים ניכר בכך שזיפי המלען שווים כמעט זה לזה באורכם, שאינו עולה על 2 ס"מ וכל שלושת הזיפים מנוצים בצפיפות מבסיסם ורק קצותיהם קירחים ומחודדים. צורת המלען השעיר, הבולט בפריחה מתוך הגלומות, היא שהקנתה למין את שמו (גם השם המדעי, scoparia – מלטינית: "דמוי-מטאטא"). מבנה המלען השעיר מסייע לצמח בהפצת הזרעים ע"י כך שהזרע הממולען כבד ואינו נישא ברוח אלא נגרר על פני הקרקע בנשוב הרוח ב"מפרשי" המלען, עד הגיעו למקום מוגן מרוח שם הוא מתכסה בחול ונובט. הגרגר גלילי, הדוק אל המוץ.
מלענן המטאטאים פורח באביב. בית גידולו דיונות חול לאורך מישור החוף הדרומי, בנגב ובערבה. הוא שכיח ושולט באזורי חולות במערב הנגב. מלענן המטאטאים הוא אחד הצמחים המותאמים ביותר לבית הגידול של חולות נודדים במדבר, בהם כמות המשקעים נמוכה ופני השטח משתנים תדיר, עקב נדידת החולות ואי-יציבות הקרקע. תהליכי הישרדות הצמח בתנאים קיצוניים אלה תוארו ע"י פרופ' אבינעם דנין. כאשר החול הנודד מכסה את חלקי הצמח התחתונים, נוצרת לרגלי הצמח תלולית, המכונה נבקה (nebka). כדי להתמודד עם התלולית ההולכת וגובהת, מכה הצמח שורשים ממפרקי גבעוליו ומצמיח גבעולים חדשים העולים מעל לחול.
תפוצתו העולמית של מלענן המטאטאים משתרעת בדרום אגן הים-התיכון, מאלג'יריה ועד לבנון.
מלענן המטאטאים תואר בשנת 1963 ע"י הבוטנאי הדרום-אפריקני, מנהל המכון הבוטני הלאומי של דרום-אפריקה לשונות ביולוגית, דה-ווינטר (Bernard de Winter, 1924- ), אולם הצמח תואר לראשונה בשנת 1842 ע"י צמד הבוטנאים הגרמני טריניוס (Carl Bernhard von Trinius, 1778-1884) והאוסטרי רופרכט Franz Josef Ruprecht, 1814-1870), היה פעיל בעיקר ברוסיה ושם נודע בשמו Frants Ivanovich), אשר שייכו את הצמח לסוג תלת-מלען (Aristida scoparia). שם הסוג המדעי, stipagrostis, מצמד המילים: stipa – בלטינית: "נעורת = סיבי פשתן", agrostis - ביוונית: "עשב", לאמור "עשב הסיבים", על שם המלענים המנוצים.
בסוג מלענן קרוב ל-60 מינים, רובם ככולם מדבריים, בישראל נאספו 8 מינים.
כתב דרור מלמד

לא עודכן