טיון חריף הוא צמח חד-שנתי מסועף שמבנהו כדורי רחב, גובהו כ-60 ס"מ. הוא מדיף ריח חזק מאוד, ספק-נעים, חריף עוד יותר מריחו של טיון דביק. העלים שלאורך הגבעול סרגליים, צרים מאוד, אורכם 3–4 ס"מ, רוחבם כ-2 מ"מ, והם מקופלים לאורכם. שפתם תמימה או משוננת רק קלות.
טיון חריף פורח בסתיו, מאוגוסט עד דצמבר. הקרקפות דלות-פרחים, קטנות מאלה של טיון דביק, קוטרן בהיפתחן כ-8 מ"מ, אך לרוב כמעט שאינן נפתחות כלל, ואז קוטרן 4 מ"מ. הפרחים הלשוניים קצרים, אורכם גדול רק מעט מאורך המעטפת. הזרעונים מופצים ברוח באמצעות ציצית של שערות לבנות בראש הזרע. עדות ליעילותה של הפצתו היא העובדה שהוא הצמח הראשון המשתלט על קרקע שהופרעה, כגון אחרי פעילות דחפור או חפירות ארכיאולוגיות.
טיון חריף שולט בהמוניו בערימות-עפר טריות. הוא גדל בשטחים מופרעים: בצידי דרכים, מעזבות ושדות נטושים, לעתים באוכלוסיות מעורבות בטיון דביק. נפוץ בכל חלקי צפון הארץ ומרכזה.
לאחרונה נערכים מחקרים ברוקחות הממסדית למצוא שימושים רפואיים לחומרי-הטבע הריחניים של מין זה.
בסוג 200 מינים, 3 בארץ.

כתב מייק לבנה

לא עודכן