דטורה זקופת-פרי היא צמח חד-שנתי קיצי ממוצא טרופי, שפלש לארץ בראשית המאה העשרים, והפך עשב-רע מטריד בשטחים מושקים בקיץ. הוא גדל גם במעזבות, בצידי דרכים ובשולי ישובים. הצמח גדול ומסועף, דמוי שיח, גובהו מגיע עד 130 ס"מ, והוא קירח או שעיר רק מעט. גונו ירוק. העלים מסורגים, העלה גדול ביצי רחב, פשוט, שפתו מפורצת ומשוננת, והוא נישא על פטוטרת ארוכה. הצמח מדיף ריח מבאיש. כל חלקי הצמח מכילים רעלים, ואכילתם (ואפילו מציצת צוף מהפרחים) מסוכנת לחיי אדם. ידוע על מקרים של הרעלות חמורות מאכילת קטעי פרי.
דטורה זקופת-פרי פורחת במשך תקופה ארוכה בקיץ ובסתיו, מיוני עד אוקטובר. הפרח ענק, עלי הכותרת מאוחים ברוב אורכם למבנה דמוי משפך או חצוצרה. הכותרת לבנה, אורכה 10 ס"מ, 5 עליה מאוחים ברוב אורכם, עם 10 קפלים לאורך, ורק בקצה בולטת שן או אונה, שאינה אלא המשך של העורק. 5 האבקנים שווים באורכם, חבויים בכותרת. עמוד העלי מתפצל ל-2 אונות. השחלה עילית, ובה 2 מגורות. הגביע צינורי ארוך, והוא נסדק לאורכו בהיפתח הפרח. הפרי כדורי, חסר קוצים או נושא קוצים קטנים ורבים, והוא נישא זקוף. הזרעים מחוספסים, שחורים–כחולים. הדטורה מואבקת במולדתה על-ידי פרפרי-לילה ארוכי חדק או על-ידי ציפורי קוליברי, בארץ היא נוקטת כנראה האבקה עצמית.
דטורה זקופת-פרי גדלה בקרקע עשירה בחנקן, בעיקר בקצה צפונה של הארץ.
מוצאה מאזורים טרופיים בדרום אמריקה, והיא נפוצה כיום כפולש גם באזורים ממוזגים ברחבי העולם הישן.

בסוג דטורה 150 מינים, בארץ 3, כולם גרים, פולשים חדשים. הסוג דטורה ידוע בפרחיו הגדולים ובחומרי הרעל שברקמותיו. מגדלים בעולם מיני דטורה כדי להפיק מהם תרופות לרפואה הקונבנציונלית.

כתב מייק לבנה

לא עודכן