חלבלוב קעור הוא צמח חד-שנתי או דו-שנתי זקוף וגבוה (50 ס"מ). גבעוליו עבים. העלים גדולים ורחבים, אורכם 3–8 ס"מ, אזמליים עד ביציים, מחודדים בקצה. שפת העלה משוננת שינון עדין ושטחי, השיניים מעוגלות. העלים התחתונים מסורגים, העליונים נגדיים, כולם דומים בצורתם.
חלבלוב קעור פורח במשך עונות שונות מאוד: בעיצומו של קיץ, במהלך כל הסתיו ובראשית החורף, מיולי ועד דצמבר. הבלוטות במעטפת התפרחת קעורות, משפכיות. ההאבקה ברובה עצמית.
חלבלוב קעור גדל בבתי-גידול לחים מושפעי-אדם: גינות, משתלות, שדות מושקים, במיוחד בשדות כותנה. הוא גֵר בארץ, נדיר, מוצאו מאזורים טרופיים באמריקה, כנראה ברזיל. נמצא בארץ לראשונה בשנת 1941 ביריחו על-ידי טוביה קושניר. תפוצתו מתפשטת רק בצפון הארץ ובמרכזה, במיוחד בשפלה וברמות-מנשה. עשוי לקיים עד 4 דורות בשנה בארץ, ולייצר בכל דור 600 זרעים שכושר נביטתם גבוה. תפוצתו העולמית משתרעת באזורים טרופיים וממוזגים.

חלבלוב הוא סוג רב-מינים. באברי הצמח זורם שרף חלבי מר, צורב ורעיל, ובו רעל הנקרא לפי שמו המדעי של הסוג בשם איפורבין. יש הנשבעים כי מריחת השרף מועילה כמחסלת יבלות בעור, אחרים רואים בשרף רעל מסוכן. הוא נחשב גם כחומר המעורר סרטן (קארצינוגני).
חלבלוב מצטיין בתפרחת מיוחדת במינה, מגובשת באופיה. על עיקרון בסיסי זה יש כל כך הרבה ואריאציות, עד שהסוג כולל כ-2000 מינים בעולם, והוא מתחרה על התואר "הסוג הגדול ביותר בעולם" (גדול מבחינת מספר המינים הכלולים בו). בין המינים (באפריקה) גם עצים שענפיהם בשרניים. גם בצמחיית הבר של הארץ זה סוג גדול: גדלים בר בארץ למעלה מ-40 מיני חלבלוב, אחדים מהם זרים, ממוצא טרופי אמריקאי או אפריקאי, שפלשו לארץ רק במאה השנים האחרונות, עם התעצמות התחבורה העולמית. כן מגדלים בארץ עוד 12 מינים של צמחי-נוי מסוג זה, כגון חלבלוב הדוּר וחלבלוב קוצני.
התפרחת במיני החלבלובים מדמה פרח בודד עם עלי אחד ו-4 אבקנים, אך מבחינת מוצאה מסתבר שהיא תפרחת בת פרחים אחדים. בהיקפה יש 4–8 עלי מעטפת מאוחים, הערוכים במבנה של גביע או כוס, בדומה לעלי-כותרת של פרח רגיל. צבעם ירוק, והוא מצהיב במהלך הפריחה. במינים תרבותיים מסויימים צבעם אדום לוהט (ולכן מגדלים מינים אלה בגינות). בין עלי המעטפת ניצבות בלוטות-צוף גדולות ובולטות לעין, לעיתים קרובות נשלחות מהבלוטה הצידה בליטות בצורת קרניים. צורת הבלוטה והקרניים משמשת תכופות כסימן-היכר להבחנה בין מיני החלבלוב. פנימה לעלי המעטפת ערוכים כמה פרחים זכריים, כל אחד מהם עם אבקן בודד אחד, בדומה לאבקנים של פרח רגיל. במרכז בין הפרחים הזכריים יושב, בדומה לעֱלִי של פרח רגיל, פרח נקבי בודד, עם עֱלִי אחד ו-6 צלקות. הפרח הנקבי מבשיל לפני הפרח האבקני, מונע בכך האבקה עצמית. הצוף משחתי. המאביקים הם זבובים, יתושים וחיפושיות, הבאים למען הצוף והאבקה. הפרי מחולק ל-3 מגורות, בכל אחת מהן זרע בודד. הוא נפתח ב-3 קשוות. אברי פרי שמספרם 3 הם תופעה חריגה בין הצמחים הדו-פסיגיים, אך אופיינית למשפחת החלבלוביים. בראש הזרע יש לרוב תוספת שומנית (קארונקולה), החביבה על נמלים ומסייעת לחלבלוב להפיץ את זרעיו באמצעותן.
בסוג חלבלוב מונים 2,000 מינים בעולם, בארץ 40 מיני בר (רובם מקומיים, חלקם פולשים שהתאקלמו והתבססו), ועוד 12 מינים מיובאים נשתלים בגינות נוי.
במשפחת החלבלוביים כלולים בארץ גם קיקיון, מרקולית, שלוחית ולשישית. בעולם חשובים במשפחה זו מיני מַנִיהֹוט (קסבה, טפיוקה, מניוֹק), שהם צמח המאכל העיקרי באזורים הטרופים של דרום אמריקה ואפריקה; וכן הסוג הֶבֵאָה (Hevea) שמפיקים ממנו קאוצ'וק, חומר הגלם לייצור צמיגים ושאר מוצרי גומי. המין חלבלוב רותמי, שמוצאו ממזרח אפריקה, נזכר בספרות המדעית כמקור אפשרי לייצור תחליף דלק, נושא הנמצא כיום במרכז ההתעניינות של מחקרים בוטניים רבים.

כתב מייק לבנה

לא עודכן