אשבל-הביצה הוא צמח עשבוני רב-שנתי גבוה הגדל בבתי-גידול לחים. עלי השושנת גדולים, אורכם 15–20 ס"מ. הגבעולים מרובעים בחתך. כמו צמחי-מים רבים אשבל-הביצה פורח בקיץ, מיוני עד אוקטובר. הפרחים ערוכים בדורים מרוחקים זה מזה, כל דור יוצא מחיק עלה הארוך יותר מהפרחים, רוחב הדור 3 ס"מ. העלים של אֶשְׁבַּל-הַבִּצָּה לבידים, כסותם רכה ונעימה. שפתם גלונית. הגביע מלבין, מכוסה בצפיפות בשערות לבנות ארוכות ורכות ובשערות בלוטיות. הכותרת סגולה חיוורת, בסיס השפה התחתונה מנומר בנקודות שגונן סגול רווי יותר. אורך הגביע 6 מ"מ, הכותרת כפליים מזה. בפרי שיני הגביע זקופות ומחודדות, אך אינן קוצניות, החוד לא מוקשה. שכיח. גדל בצפון הארץ ובמרכזה, בעיקר בעמקים, במישור החוף ובבקעה. בסוג 300 מינים, במיוחד בארצות שסביב הים התיכון, וכן באזורים עם אקלים ימתיכוני בדרום-אפריקה ובצ'ילי. התפרחת מעין שיבולת (מכאן השם אשבל). את הפרחים מלווים עלים לכל אורך התפרחת. הגביע פעמוני או צינורי, עם 5 שיניים שוות מחודדות; 5–10 עורקים נראים לאורך צינור הגביע. הכותרת דו-שפתנית, האבקנים חבויים בשפה העליונה, הקמורה. אך כל אלה הם סימנים הקיימים גם בסוגים אחרים במשפחת השפתניים, ויש להודות כי כללית אשבל הוא סוג בלתי מגובש, וקשה לתת בו סימנים המשותפים לכל מיניו ומבדילים אותם מאחרים. יש 11 מיני אשבל בארץ, מהם 4 חד-שנתיים ימתיכוניים, 3 רב-שנתיים עשבוניים בסלעים, 3 רב-שנתיים של בתי-גידול לחים, ו-1 נפוץ בבתה ימתיכונית. כתב מייק לבנה

עודכן