פשתה שעירה היא חד-שנתי שכיח, יפה-פריחה, מופיע במרבדים נרחבים וצפופים. הגבעול זקוף, לבן, שעיר, גובהו 20 ס"מ, כמעט לא מסתעף. העלה מוארך, משונן או נושא שערות בלוטיות בשוליו.
פשתה שעירה פורחת באביב, מפברואר עד מאי. הפרח ורוד עז, כהה יותר באמצעו, מקושט בשרטוט של עורקי-אורך כהים. קוטר הפרח הפתוח 2–3 ס"מ. עלי הכותרת שזורים בעודם בניצן, פרושים לרווחה בהיפתחו. הפרח מטיפוס 5: יש לו 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת, 5 אבקנים (מאוחים בתחתיתם) ערוכים חליפות עם 5 סטמינודים (אבקנים מנוונים). השחלה עילית, ובה 5 עליים מפורדים. הזרעים שטוחים ומבריקים. הפרח מואבק על-ידי זבובים ודבורים.
בולטת תופעה של דיסטיליה, שהיא הימנעות קיצונית מהאבקה עצמית (הנחשבת בלתי-רצויה): חצי מן הזרעים באוכלוסיה מתפתחים לצמח שכל פרחיו עם אבקנים קצרים ועלי ארוך; וחצי – עם אבקנים ארוכים ועלי קצר. האבקה יעילה מתרחשת רק בין אבקנים לעלי שווי-אורך.
פשתה שעירה נפוצה בארץ בשדות-בוּר בכל האזורים הימתיכוניים, ואף מעט מעבר להם כלפי המדבר.
התפוצה העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.
הזרעים משמשים למאכל ולרפואה: נגד כאב-בטן, אבנים בכליות, בעיות עיכול, תולעים בבטן, פורונקל, טחורים, שיעול, נשירת שיער ואין-אונות. משתמשים בזרעים בצורות שונות: חליטה לשתיה, זרעים קלויים לאכילה, אבקת זרעים קלויים בשמן למריחה על פצעים.
במשפחה 8 סוגים עם 250 מינים, רובם בסוג פשתה. בסוג פשתה 80–200 מינים, בארץ 8–12.

כתב מייק לבנה

לא עודכן