כוכב ננסי הוא צמח מדברי חד-שנתי זעיר מתת-משפחת הצינוריים במשפחת המורכבים. הוא מפורסם ב"התעוררותו לחיים" אחרי מותו, בדומה לשושנת יריחו אמיתית: הצמח המתייבש חופן את זרעיו בתוך ענפים נוקשים הנקמצים כאגרוף בהתייבשם, ורק עם הירטבם היטב מבצע הצמח המת תנועה מכנית של פתיחת האגרוף ופיזור הזרעים, כאילו קם הצמח המת לתחייה. יש בין הנוצרים האוספים את הצמח המת כביטוי לשובו לתחייה של ישו אחרי מותו. אפשר לשחק בצמח הנבול ולהרטיבו ולעקוב אחר תגובתו. הגבעול קצר מאוד, למעשה אין כלל גבעול והעלים ערוכים כולם בתחתית הצמח. העלים ביציים מוארכים, הולכים וצרים לקראת בסיסם לכעין פטוטרת ארוכה, והם מרזביים מעט.
כוכב ננסי פורח בעיקר בפברואר–מרס, וגם קצת קודם ואחר-כך. התפרחת צנועה, אופיינית למורכבים: קרקפות צהובות קטנות שפרחיהן צפופים ורבים. פרחי ההיקף של הקרקפת לשוניים צרים, גונם צהוב חיוור, לכל לשון 3 שיניים בקצה. הם נקביים, מכילים עלי אך לא אבקנים. פרחי המרכז צהובים בגוון כהה יותר, צינוריים, עם 5 שיניים בקצה, והם דו-מיניים. הקרקפת טובעת בתוך מעטה של עלים ירוקים, הנחשבים לעלי-מעטפת חיצוניים. עלי המעטפת הפנימיים רעופים, והם המתכופפים פנימה כאגרוף קפוץ עם הבשלת הפרי, מתקשים ועוטפים את הזרעים. רק בגשם חזק וממושך בעונה הבאה יתפשקו החפים והזרעים יתפזרו וינבטו. הזרעונים כולם שוים, ממוקצעים כמנסרה משולשת. מוצי הציצית קצרים וערוכים כנזר, משוננים באורח בלתי-סדיר. באפריל מבשיל הצמח את זרעיו, מתייבש ומת.
כוכב ננסי גדל במדרונות, מישורים וואדיות במדבר. הוא נפוץ בכל מדבריות הדרום. הסתגלותו של הצמח למשטר-גשמים בלתי קבוע מתבטאת בתגובתו לתנאים: בשנים שחונות אין זרעיו נובטים כלל; בשנים רגילות מפתח הצמח תפרחת אחת; בשנות ברכה הוא מתפצל ומעלה תפרחות אחדות.
תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות של צפון-אפריקה ודרום-מערב אסיה.
בסוג 4 מינים, מהם 3 בארץ.

כתב מייק לבנה

לא עודכן