דלעת-נחש מצויה היא מטפס עשבוני רב-שנתי עם שורשים אוגרי-מזון. ענפיו משתרעים לרוחב עד שמוצאים על מה לטפס. הקנוקנות מעניינות: הסתכל בקנוקנת בוגרת, ותראה כי באמצעה חל שינוי בכיוון ההתפתלות. דומה כי היא הסתובבה תחילה לכיוון אחד, אך משלא פגשה עצם קשה להיכרך סביבו בכיוון זה – היא "נמלכה בדעתה" בשלב מסויים, והתחילה לחפש בכיוון ההפוך. העלה כפני, מפורץ לרוב עמוקות ל-5–9 אונות. הוא קירח לרוב, לעיתים שעיר-זיפני, פניו מגובששים. הגבעול והגביע שעירים-זיפניים.
דלעת-נחש מצויה פורחת באביב, ממארס עד מאי. הפרחים ירקרקים, דומים מאוד לפרחיו של קרובה המלפפון. עלי הכותרת מעורקים בעורקים שקועים בצבע ירוק כהה. הפרחים חד-מיניים, ולרוב הצמח דו-ביתי, היינו פרט אחד כל פרחיו נקביים, פרט אחר כל פרחיו זכריים, ואין פרחים נקביים וזכריים על אותו פרט. הפרחים הנקביים והפירות ערוכים באשכולות. הגביע פעמוני. הכותרת גלגלית, עם צינור מאוחה-עלים ואוגן פרוש מחולק ל-5 אונות. בפרח הזכרי 5 אבקנים הערוכים 2+2+1; בפרח הנקבי 3–5 אבקנים מנוונים, ועמוד עלי שסוע ל-3 אונות. הפרח מפריש צוף. ההאבקה נעשית על-ידי דבורים. הפרי ענבה כדורית קטנה, אדומה, משורטטת-מעורקת בחן, קוטרה 1 ס"מ.
דלעת-נחש מצויה גדלה בבתי גידול מגוונים מאוד: צל חורש, יער, בתה, צומח עשבוני, משוכות, גדות נחלים. המין נפוץ בצפון הארץ ובמרכזה. תפוצתו העולמית עיקרה בארצות המזרח התיכון.
באירופה יש בסוג מינים ששורשיהם מכילים רעל מסוכן, ונעשה בהם שימוש ברפואה הומיאופתית.

כתב מייק לבנה

עודכן