בבונג זהוב הוא צמח חד-שנתי נמוך וזקוף, גובהו 10 ס"מ. הוא מסתעף מבסיסו, קירח. מזכיר אהרונסוניה בקרקפותיו – הן כוללות פרחים צינוריים צהובים בלבד, היושבים על מצעית קמורה מאוד. הן מדיפות ריח חריף נעים. העלה ירוק כהה, מסתעף פעמיים לאונות דקות. העלים שופעים, גדלים לכל אורכו של הגבעול (לעומת אהרונסוניה, שגבעוליה זקופים וחסרי עלים בחלקם העליון).
בבונג זהוב פורח בין ינואר למאי, בעיקר במרס ובאפריל. התפרחת היא קרקפת קטנה (קוטרה 5 מ"מ), קמורה מאוד וחלולה, נישאת על עוקץ ארוך. כל הפרחים צינוריים, זעירים, גונם טיפוסי, צהוב-לימון ירקרק חיוור. חפי המעטפת רעופים, ירוקים, שפתם קרומית, שוליהם כהים והקצה קטום. הזרעון חסר ציצית.
בבונג זהוב נפוץ בארץ ברוב האזורים, אך לא שכיח, מופיע בעיקר במעבר בין מרכז הארץ לדרומה. הוא חובב חנקן בקרקע. גדל בכתמים קטנים וצפופים בשדות-בוּר, בשולי שדות מעובדים, במעזבות ובצידי-דרכים (במיוחד לאורך שבילי-עיזים בחבל הסְפָר) ובמקומות מוצלים ולחים במדבר. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון, והלאה מזרחה עד מרכז אסיה.

בסוג 60 מינים, בארץ 2, נדירים. השם בבונג לקוח משמו הערבי, מקורו בפרסית. השם המדעי גזור מן המילה הלטינית לרחם, בגלל השימושים הרפואיים שהיו מקובלים בימי קדם. ידוע כיום ברפואה בשם קמומיל. רבים ממיני הבבונג משמשים גם כיום, הן ברפואה העממית והן ברפואה הקונבנציונלית. השימוש המקובל הוא באדים המופקים מקרקפות הפרחים, טריות או מיובשות, וכן בחליטה לשתיה ולשימוש חיצוני כאמבטיות, ובשמן אתרי שמוצה מהקרקפות. מייחסים לו סגולות בתור מחזק כללי ומשכך כאב. משמש נגד כאב בטן, כאב אוזניים, כאב שיניים וחניכיים; פגעים במערכת הנשימה, שיעול ונזלת; פגעי עור (פצעים, דלקת, מוגלה); סופח גאזים, מְשַׁתֵּן; וכן הוא נחשב מועיל להורדת חום, ואף להגברת תנובת החלב לאם מיניקה. משמש בתעשיית תמרוקים, בשמים וסבון. מקובל גם כתבלין למשקאות חריפים, ממתקים, מרקחות ומאפים. תכונותיו הרפואיות נשמרות היטב בקרקפות מיובשות.
הוא הוכרז כצמח מוגן מחשש שיסבול מקטיפה המונית, בהיותו צמח-מרפא מקובל.


כתב מייק לבנה

לא עודכן