אצבעית רומאית היא גיאופיט דומה לסחלב. הוא הופרד מן הסוג סחלב בעיקר בגלל איבר-האגירה התת-קרקעי שלו, שאיננו כדורי כבסחלב אלא מאוצבע (ציצת-שורשים מעובה). העלים סרגליים מבריקים, קירחים, מרובים (עד 12), מרוכזים בבסיס הגבעול ובחלקו התחתון. גובה הצמח 20 ס"מ.
אצבעית רומאית פורחת באביב, בעיקר במרס. הפרחים מרוכזים בתפרחת גלילית בראש הגבעול, ובה 5–15 פרחים. הפרח סחלבי אופייני, צבעו לבן חלק ואחיד (בלתי מנוקד), עם נטייה קלה לצהוב עכור, ושמץ של כתם צהוב–ירקרק כהה יותר במרכזו. לפרח דורבן, אך אין בו צוף. למרות זאת מרבות לבקר בו דבורים מהסוגים מדרונית ומחושית.
אצבעית רומאית גדלה בארץ רק בהר קטע שבמורדות החרמון, ברום 900 עד 1,000 מ' מעל פני הים, ושם היא מפוזרת בכמה תת-אוכלוסיות נפרדות, רחוקות כדי מאות מטרים זו מזו. לכן הוא רגיש מאוד להכחדה וראוי לשמירה קפדנית. המין התגלה בארץ רק בשנת 1985 בידי רני כשר, אם כי פרט אחד נאסף כבר ב-1944 במערב הגליל בידי טוביה קושניר.
התפוצה העולמית של המין משתרעת בארצות צפון-מזרח הים התיכון, מאיטליה דרך הבלקן לטורקיה, לקפריסין ולסוריה. החרמון הוא הקצה הדרומי של תחום תפוצתו.

כתב מייק לבנה

עודכן