בן-חרצית גזור הוא צמח רב-שנתי מדברי. העלים גזורים פעמיים לאונות צרות מעוגלות. הוא מדיף ריח חריף נעים, בסיני משתמשים בו לחליטת משקה.
בן-חרצית גזור פורח במאי–יוני. הפרחים צהובים. הקרקפות קטנות, קוטר הקרקפת 7 מ"מ. קרקפות רבות ערוכות יחד כסוכך דליל. חפי המעטפת רבים, בדורים אחדים, רעופים, שפתם קרומית. לפעמים יש בהיקף הקרקפת גם כמה פרחים מעט גדולים יותר, קצרים ורחבים, כביכול מתלבט הצמח אם הוא שייך לצינוריים או ללשוניים (תופעה דומה נצפתה גם בקחוון בלנש). פרחי המרכז של הקרקפת דו-מיניים, צינוריים, רבים. פרחי ההיקף נקביים, צינוריים, מעטים. הזרע בדמות מנסרה. הציצית שבראש הזרע היא נזר משונן קצר, אינה מתאימה להפצה למרחק.
בן-חרצית גזור הוא מין נדיר ביותר, הגדל בהר הנגב, באדום ובסיני בבתי-גידול עשירים-יחסית במים: משטחי-סלע ומרגלותיהם וערוצים קטנים. לדעת חלק מן החוקרים שייכים הפרטים הגדלים בנגב לאותו מין כמו בסיני ובאדום, היינו בן-חרצית גזור; לדעתו של שמידע ראוי לראות באוכלוסייה שבהר-הנגב מין נפרד (בשם בן-חרצית נגבי), המתאפיין בכך שיש לו פרחים לשוניים בהיקף התפרחת. אם כך הרי זה מין אנדמי לישראל. בכל אופן זהו צמח נדיר שיש לשמור עליו.
בסוג 50 מינים, בארץ 3, מהם 2 רק במרומי החרמון. רבים ממיני הסוג מייצרים חומרים שריחם חריף, והם נועדו להגן על הצמח בפני חרקים. אחדים מהם עושים זאת בהצלחה כה רבה, עד כי האדם מגדל אותם כדי להפיק מהם חומר-הדברה טבעי, הידוע במסחר בשם "פְלִיט".

כתב מייק לבנה

לא עודכן