אהל מצוי הוא צמח חד-שנתי מדברי. הוא בשרני, קירח, שרוע ונמוך, מתפצל באורח דו-קרני. פירוש השם המדעי הוא "פורח באמצע היום".
מנגנונים מיוחדים לרביה, נביטה וקיום מאפשרים לאָהָל מָצוּי הצלחה בתנאים קשים, והוא מגיע לשליטה מוחלטת בכתמים נרחבים במדבר בהמוני פרטים צפופים. העלה גלילי, חסר פטוטרת, דומה לאצבע או לנקניקיה. פניו מגובששים, מכוסים בועות שקופות ונוצצות. קוטר העלה 4 מ"מ. העלים התחתונים נגדיים, העליונים מסורגים.
אָהָל מָצוּי פורח מפברואר עד יוני. הפרח מזכיר תפרחות של בני משפחת המורכבים, אך זה דמיון חיצוני בלבד, ואין זו תפרחת אלא פרח בודד. קוטר הפרח 1 ס"מ, והוא יושב בהתפצלות של הגבעול. עלי גביע 5. עלי הכותרת מרובים, דמויי רצועה, קצרים מהגביע. צבעם לבן–צהבהב, הפנימיים צהובים וקצרים יותר. במוצאם אין אלה עלי-כותרת כלל, אלא אבקנים. הפרח נכון, דו-מיני. השחלה תחתית למחצה. הזרעים מרובים. צלקות 5. הפרי הלקט מחולק ל-5 מגורות, נפתח בחריץ דמוי כוכב.
הצמח מאדים בקיץ ואחר מתייבש ומת, השלד נותר קשוח עד לחורף הבא.
בית-גידולו הוא קרקעות מלוחות במדרונות קירטוניים, בצרירים גבסיים, ובבתי-גידול מופרעים בידי אדם. גדל במדבר קיצוני, חם ויבש, בעיקר בנגב, מעט גם במליחות במישור החוף.
אהל מצוי מצוייד במגוון תכונות המאפשרות לו להתמודד עם תנאי יובש ואי-קביעות המאפיינים מדבר קיצוני: הפרט מתאים את התפתחותו לתנאים במקום ובשנה המסויימים, עשוי להגיע להבשלת זרעים כשגודלו 4 או 30 ס"מ; הוא מטמיע במסלול C.A.M. החסכוני במים; הוא מסוגל לנצל את המים שברקמותיו כמאגר להשלמת הבשלת זרעיו גם באין גשם נוסף בעונת ההבשלה; הוא שומר את זרעיו מוגנים בפרי היבש שעל הצמח המת, ומפזר אותם רק אחרי גשם חזק (כמו כוכב ננסי או שושנת יריחו); הזרעים מצויידים במנגנונים המונעים מהם נביטת-סרק בתנאים לא מתאימים. חלק מן הזרעים אינם נובטים כלל בשנה הראשונה, וכך נשמר מלאי זרעים בקרקע לקיום האוכלוסיה בשנים טובות.
תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות סהרה וערב, וכן בדרום-אפריקה.
מיני אהל משמשים ברפואה לטיפול בפגעי-עור בדומה לאלווירה. כמו כן הפיקו ממנו אשלג לייצור סבון.

בסוג אהל 350 מינים , רובם בדרום-אפריקה ובאפריקה הטרופית, בארץ 3 מינים בר, ועוד מינים אחדים כצמחי נוי הפורחים עונה ממושכת, ומשמשים בעיקר לכיסוי-שטחים, במיוחד במדרונות.

כתב מייק לבנה

עודכן