רינכוסטגיום צפוף הוא טחב-עלים פלאורוקרפי (pleurocarpous, טחב זוחל, שבו מתפתחים המנבגים על ענף צדדי של הגמטופיט ולא בראש הגבעול), המשתייך למשפחת Brachytheciaceae, יוצר שטיחים צפופים, מכאן שם המין (גם השם המדעי, confertum, מלטינית: "צפוף"). הגמטופיט קטן ועדין, ירוק חיוור. הגבעולים זוחלים, ולאורכם שורשים-דמויים (ריזואידים), הגורמים לגבעולים להצמד בחוזקה למצע - סימן המבדיל מין זה מרינכוסטגיום הכרך וממיני סקלרופודיום דומים במראם, בהם הריזואידים יוצאים רק מבסיס הגבעול וגבעוליהם חופשיים. הענפים עולים מהגבעול זקופים, קצרים ואינם מתקשתים אף ביובש - סימנים המבדילים את רינכוסטגיום צפוף מסקלרופודיום טורט, שבו הענפים ארוכים יותר ומתקשתים בהתייבשם. העלים נוטים-מפושקים מעט, לעתים נדמים כערוכים על מישור אחד. הטרפים קעורים קמעא, ביצניים-איזמלניים, קצותיהם מחודדים-משולשים, או שהם מצטררים לכדי חוד דק, לעתים מתעקל. קיימת שונות רבה בצורת העלים. שולי הטרפים שטוחים, בהגדלה מיקרוסקופית ניתן לראות כי הם משוננים בעדינות לכל אורכם. עורק האמצע ניכר, ונמשך עד לרבע העליון של הטרף. תאי הטרף מוארכים וצרים, תאי בסיס הטרף מרובעים-מעויינים. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים בצברים נפרדים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (autoicous). אף שבצמחים הגדלים באירופה המנבגים מרובים, בישראל מעולם לא נצפו פרטים נושאי מנבגים. המנבג (ספורופיט) סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך משתחררים הנבגים ומופצים ברוח. הזיף (seta) זקוף, אדום, חלק, קצר למדי, אורכו עד כ-1 ס"מ, נושא קופסית מנבג (capsule) ביצנית-מוארכת, לא-סימטרית, נוטה עד אופקית. המצנפת (calyptra) חלקה, נבקעת בתחתיתה בסדק יחיד (מצנפת כבונה, cucullate) טרם נשירתה. מכסה המנבג (operculum) דמוי-מקור. פי-המנבג (peristome) חרוטי, כפול-טבעות שיניים (diplolepidous) - בטבעת החיצונית (exostome) ערוכות 16 שיניים והטבעת הפנימית (endostome), עשויה קרום-בסיס (basal membrane), מחולק ל-16 מקטעים ריסניים דמויי-שיניים, הערוכות בין שיני האקזוסטום.
רינכוסטגיום צפוף נדיר למדי בישראל, גדל בדגם פזור בשפלה, הרי-יהודה, כרמל והגליל-העליון, על סלעים וגזעי עצים, באזורים לחים ומוצלים. תפוצתו העולמית משתרעת במזרח ודרום-מערב אסיה, צפון אפריקה ואירופה.
רינכוסטגיום צפוף תואר בשנת 1852 על-ידי הבוטנאי האלזסי וילהלם שימפר (Wilhelm Philippe Schimper,1808-1880). תיאור הצמח הופיע ב-"Bryologia Europaea", חיבור בן שישה כרכים מאת שלישיית בריולוגים (חוקרי טחבים), הצרפתי שימפר והגרמנים ברוך (Philipp Bruch, 1781-1847) וגומבל (Wilhelm Theodor Gümbel, 1812-1858), שכתיבתו נמשכה בין השנים 1855-1836 ואשר הכיל תיאור של כל מיני הטחבים של אירופה שהיו ידועים בשעתם. למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1801 על-ידי הבוטנאי הסקוטי דיקסון (James J. Dickson, 1738-1822), ששייכו לסוג Hypnum. שמו המדעי של הסוג, Rhynchostegium, מיוונית:rhynchos - "מקור", stegeon - "גג", "מכסה", לאמור: "מכסה בעל-מקור", מאזכר את צורת מכסה המנבג (אופרקולום).
בסוג רינכוסטגיום יותר מ-220 מינים, בישראל נאספו 3 מינים.
כתב: דרור מלמד