תלתן הנביאים

הדפסה
  Trifolium prophetarum שם מדעי
קטניות
Fabaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
תלתני צורת העלה
תמים שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
צופני

תלתן  הנביאים
צילום: © ליאורה קרת   הר עמסא, 31-3-10
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

תלתן הנביאים הוא צמח בתה חד-שנתי, מכוסה שערות-משי הדוקות, זקוף או שרוע במקצת. גובהו 10-15 ס"מ.
העלים תלתניים, הפטוטרות הולכות ומתקצרות ככל שהעלה גבוה יותר. חלק מפרקי הגבעול העליונים קצרים מאוד ולכן העלים העליונים נראים לעתים כנגדיים. עלי הלוואי מעורקים, קרומיים בין העורקים, אורכם 4-6 מ"מ והם מסתיימים בקצה מחודד דמוי מרצע. העלעלים אליפטיים- מוארכים עד דמויי סרגל כמעט, יוצאים מנקודה אחת, אורכם 1-2 ס"מ, בראשם חוד קצר ואסימטרי.
התפרחת דמויית קרקפת מרובת פרחים, נשאת על עוקץ ארוך בראש הגבעול. אורכה 1.5-3.5 ס"מ. בעת הפריחה הקרקפת דמויית ביצה בצורתה, ומתארכת עם הבשלת הפירות. הפרחים פרפרניים. הגביע בעל 10 עורקים ושערות צפופות, מפושקות ונוטות כלפי מעלה. אורכו בעת הפריחה 6-7 מ"מ. אורך שיניו פי 2-3 מאורך הצינור והן דמויות מרצע. במהלך הפריחה הולכות שיני הגביע ומתפשקות. צבע הכותרת וורוד-סגול, אורכה כ-10 מ"מ והיא בולטת מהגביע. המפרש מוארך וצר, ארוך בהרבה מהמשוטים. אבקנים – עשרה, מהם תשעה מאוחים בזיריהם למרזב ואחד – העליון – חופשי. השחלה – עילית. הקרקפת הבשלה מוארכת, לעתים גלילית. הגביע הפורה בעל שיניים מפושקות וצינור סגור. הפרי בעל זרע אחד.

רוב מיני התלתן בארץ הם חד-שנתיים, מיעוטם (שלושה בלבד) – עשבים רב-שנתיים. העלים תלתניים, כלומר מורכבים משלושה (=תלת) עלעלים. אין הוא הפרפרני היחיד שעליו תלתניים, אך הוא שזכה בשם. ברוב מיני התלתן יוצאים כל 3 העלעלים מנקודה אחת, במינים ספורים נישא העלעל האמצעי על פטוטרית קצרה מעל מפגש שני העלעלים הצדדיים.
פרחי התלתן מייצרים צוף המופרש בבסיס האבקנים. החרק חונה על משוטי הכותרת וחותר לצוף שבצינור האבקנים, וכך הוא מוריד את הסירה וגורם להזדקרות האבקנים (או מאוחר יותר – הצלקת) המסתתרים בה. צורת המרזב של זירי האבקנים המאוחים מאפשרת הצטברות של הצוף, ואילו האבקן החופשי מאפשר לחרק גישה נוחה איליו.
פרי התלתן הוא גביע פורה, כלומר – התרמיל כלוא בתוך הגביע ואינו נפתח. מספר הזרעים מועט. לפירות הסוג תלתן מנגנוני הפצה שונים כגון שיניים ווים או שערות המאפשרים לו להיאחז בשער בעלי-חיים, או גביע נפוח המקל על תפוצתו בעזרת הרוח.
התלתן הוא סוג גדול ומגוון במשפחת הקטניות (לשעבר הפרפניים), בסדרת הקטניות. מספר מיניו מגיע ל-280. בארץ 51 מינים, והריהו הסוג השני בגודלו (במספר מיניו) בארץ, אחרי קדד. הארץ משמשת מרכז חשוב בתפוצתו העולמית ובמחקר הסוג.
בתרבות מגדלים תלתן למזון לחיות-המשק כמספוא ירוק או מיובש כחציר, למרעה ולזבל ירוק במחזור הזרעים. מועיל גם כצמח-דבש לדבורים.
כתבה ליאורה קרת

מקורות מידע

הצמח במקורות

השם תלתן נזכר כמה פעמים במשנה. במסכת כלאיים (פרק ב', משנה ה') מורה המשנה כי אין חובה לנכש עשבים שוטים שצמחו בינות לתלתן המגודל כצמח מספוא לבהמות ואין לחשוש לכלאיים, משום שאין בעל הבית מעוניין בעשבים אלה והם לו מטרד: "וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים - אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ".
במסכת מעשרות (פרק א', משניות ב'-ג')  מסבירה המשנה כי חובת הפרשת מעשרות מהתלתן היא משלב שהפרי בשל דיו, על מנת שזרעיו יוכלו לנבוט ולגדל את הדור הבא: "מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבוֹת בַּמַּעַשְׂרוֹת... הַתִּלְתָּן - מִשֶּׁתְּצַמֵּחַ".
המפרשים ורש"י בראשם, זיהו את התלתן המשנאי עם המין גרגרנית החילבה.  השם תלתן נשמר למין גרגרנית החילבה גם במילונם של פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), "ילקוט הצמחים", שיצא לאור ע"י ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930). רק שנה מאוחר יותר הוחל להשתמש באופן סדיר בשם תלתן לסוג המוכר לנו כיום בשם זה ע"י איג וחבריו במגדיר הצמחים שערכו וראה אור בשנת 1931.

כתב: דרור מלמד


 
גינון חסכוני בצמחי בר