ציקס מופשל איננו דקל. אמנם לפי שמו האנגלי הוא דקל וגם צורתו מזכירה דקל קטן, אך הוא רחוק מאוד במוצאו מהדקלים. הוא שייך לקבוצה מיוחדת של חשופי הזרע שהופיעה על-פני כדור הארץ לפני כ-280 מיליון שנה. בעבר הרחוק קבוצה זאת הייתה נפוצה מאוד אך כיום שרדו ממנה רק מספר סוגים.

ציקס מופשל הוא עץ נמוך שקצב צמיחתו איטי מאוד. יש לו גזע זקוף בקוטר 15 – 20 ס"מ שבדרך כלל מכוסה בבסיסי העלים שמתו או נגזמו. קצב הצמיחה שלו איטי ביותר. הוא יכול להגיע לגובה 5 - 6 מ' אך רק לאחר מאות שנות צמיחה. בדרך כלל אנו מוצאים אותו בגינות ובבתים בגובה כמטר – מטר וחצי. הוא מנץ לעתים קרובות חוטרים מהבסיס, אך הגזע איננו מסתעף. זכור לי שלפני מספר שנים התלונן מישהו במכתב לאחד העיתונים, על עירית תל-אביב שנטעה את ה"דקלים" האלה באיי התנועה בעיר, "שיסתירו בעוד זמן קצר את הרמזורים". מאז הגיעו אותם שתילים כבר לגובה 60 ס"מ.

ציקס מופשל מלבלב באביב בקבוצה של כמה דורי עלים. הלבלוב מופיע כקבוצת עלים צפופה בין הקשקשים המכסים את קדקוד הצמיחה. בתחילה העלים מכוסים שערות רכות שיוצרות מעין כיסוי לבד. העלים מנוצים פעם אחת מתארכים והעלעלים, שקצותיהם גלולים בתחילה נפרשים עד שהם מופשלים מעט לאחור. העלים עוברים בהדרגה למצב אופקי ויוצרים כאין צורה של צמרת הדקל. העלים הבוגרים אשונים, המראה הכללי שלהם מזכיר נוצה. קצות העלעלים מחודדים ובקרבת בסיס העלה יש קוצים חדים. מצדם העליון העלים חלקים מבריקים בצבע ירוק כהה. צדם התחתון מכוסה בשיירי השערות שכיסו את הלבלוב אך גם הן נושרות במשך הזמן. העלעלים כפופים קצת ומגיעים לאורך כ- 20 ס"מ אורך העלה הבוגר כולו 70 – 120 ס"מ. העלים חיים מספר שנים ואחר-כך מצהיבים ומתים, אך נשארים צמודים לצמח, אם לא גוזמים אותם.

ציקס מופשל הוא צמח דו-ביתי. כשאר חשופי הזרע אין לו פרחים. אברי הרבייה הם קשקשים צפופים שגרגרי האבקה והביציות ביניהם. בצמחי הזכר אבר הרבייה נראה כאצטרובל גדול שגדל זקוף על קדקוד הצמיחה ומגיע לאורך כמטר, קוטרו בבסיס כ-10 ס"מ והוא מתחדד כלפי מעלה. לאחר סיום הפריחה אבר זה מתייבש אך נשאר בין העלים או לרגלי הצמח למשך חודשים רבים. ההאבקה בעזרת הרוח או בעזרת חיפושיות. ניתן גם להאביק את הצמח באופן מלאכותי. לצמח הנקבי הביציות מסודרות על קשקשים בצבע קרם צהבהב שנראים ככפות ידיים קטנות עם אונות חדות. מופיעים מספר דורים מכוללים קשקשים רבים מאוד. לזרעים המתפתחים צבע צהבהב וכשהם מבשילים הם קשים מאוד צבעם ורוד-כתום וגודלם 5 X4X 3 ס"מ בערך. גם ביציות שלא הופרו מתפתחות באותה צורה, אך הזרעים שלהן אינם פוריים. הזרעים נשארים צמודים לצמח האם מספר שנים ואפשר למצוא אותם סביב הגזע מתחת לדורי העלים שהתפתחו בשנים שלאחר הפריחה. לעתים ניתן להבחין בכמה קבוצות כאלו שמקורן בפריחה בשנים עוקבות.

בנוסף למערכת השורשים הרגילה של הצמח יש לו שורשים מסועפים מאוד "דמויי אלמוגים" (coralloid) שבהם יש חיידקים יוצרי סימביוזה, שמקבעים חנקן מהאוויר. החיידקים שיוצרים סימביוזה עם הציקס הם חיידקי Nostoc & Anabaena ששייכים לקבוצה של חיידקים כחוליים Cyanobacteria שמסוגלים לבצע גם פוטוסינתזה. קבוצה זאת נקראה בעבר "אצות כחוליות". סימביוזה זאת מאפשרת לצמח לקבל הזנה של חנקן גם אם חסר חנקן בקרקע.

ציקס מופשל הוא צמח נוי נפוץ בגינות ובגידול בעציצים באזורים טרופיים וסוב-טרופיים בכל רחבי העולם. הוא מותאם לגדול בתנאי אור שמש מלא, בקרקע מנוקזת היטב. אם מגדלים אותו בעציץ יש להיזהר מעודף השקיה. את הריבוי ניתן לעשות ע"י הפרדת חוטרים מבסיס הצמח והשרשה שלהם, או ע"י זרעים. יש לזכור שזרעים לא-פוריים נראים בדיוק כמו זרעים פוריים, אך הם ל ינבטו, כמובן. הזרעים הפוריים נמצאים בתרדמה לאחר ההבשלה ודורשים מספר חודשי הבשלה נוספת 
(after ripening) לאחר הקטיף. לזירוז הנביטה רצוי להשרות את הזרעים במים חמים 24 שעות לפני ההנבטה.

כל חלקי הצמח רעילים אך הזרעים מכילים ריכוז גבוה במיוחד של הרעל. ההרעלה פוגעת במערכת העיכול ועלולה לגרום לשלשולים ולהקאות ולהגיע אף למוות. יחד עם זאת, לפי הספרות, ביפן נוהגים לקלות את הזרעים לטחון ולהיפטר מהרעל ע"י שטיפה, ומהקמח להכין מאכל יפני שנקרא miso. כמו-כן, ליבת הגזע מכילה עמילן, שגם הוא ניתן למאכל, לאחר שטיפה מחומרי הרעל. שימוש זה הוא שנתן לצמח את שמו האנגלי Japanese sago palm שפירושו "דקל הסוכר היפני" היות ומדקל הסוכר המקורי  (Metroxylon sagu, true sago palm) שמוצאו מדרום-מזרח אסיה, מכינים עמילן באותה צורה.

כתב עמרם אשל