שבעת המינים המצויינים בפסוק בתורה בספר במדבר: "ארץ חיטה ושעורה, גפן
ורימון"... מקובעים בתודעתינו הקולקטיבית, כמינים ש"השתבחה בהם ארץ ישראל", יש
שיפרשו: צמחי בר שמקור גידולם בארץ ישראל (טעות) ועוד . מעטים שואלים את עצמם:
מדוע נבחרו מינים (סוגים בוטניים) אלה, מה מאפיין אותם כבודדים וכקבוצה, ומהן
ההשלכות ההלכתיות שיש לעובדה זו.
להמשך קריאה...
התורה מספרת לנו בספר דברים על הארץ וצמחייתה:
"כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ-טובה, ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית-שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה.".. (דברים ח, ז-ח)
סיפור המרגלים מובא בזו הלשון:
"ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד... ומן הרימונים ומן התאנים. ...ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה (במדבר י"ג, כג, כז)
מהם "זבת חלב ודבש" ומדוע לא הביאו המרגלים דוגמיות של "חלב ודבש" כפי שסחבו אשכול ענבים ענק?
כאשר יעקב שולח עם בניו מנחה למצרים, מסופר כי הביא " מזימרת הארץ" : "מעט צרי ומעט דבש, נכאות ולוט בטנים ושקדים" (ברשית מ"ג יא')
"ר יהשע מסכנין בשם ר' לוי: דברים שהם מזמרים בעולם" (בראשית רבה)
אבן עזרא מפרש: "כל דבר משובח"
מלבד דבש התמר, לא מצאנו שם את שבעת המינים.
בבדיקה מעמיקה נראה כי יש מכנה משותף לכל שבעת המינים.
בתקופה שבין פסח לשבועות: פורחים פרחי הזי, והגפן, הרימון והתמר, חונטת התאנה פגיה, ואז מתמלאים גם גרעיני השעורה והחיטה, ובה נקבע גורל היבול של כל אחד ואחד משבעת המינים
עונה זו בארץ ישראל היא עונה רבת תהפוכות בשל מזג אוויר לא יציב והפכפך. יש שתהיינה רוחות שרביות, גשם וקור, גשמים עזים לצד רוחות קדים.
דברי חז"ל הבאים נותנים לנו רמז וכוון להשערה מסויימת:
"רוח צפונית יפה לחיטים בשעה שהביאו שליש וקשה לזיתים בשעה שיניצו. רוח דרומית קשה לחיטים בשעה שהביאו שליש ויפה לזיתים בשעה שיניצו. וסיניך: שולחן בצפון ומנורה בדרום (בבית המקדש). זה מרבה שלו וזה מרבה שלו.(בבא בתרא דף קמ"ז עמוד א')
מכאן אנו למדים כי אותה רוח בעת מסויימת מזיקה למין אחד אולם מועילה למין אחר,
לדברי חז"ל לחם הפנים שהיה על השולחן בצפון והמנורה שהודלקה בשמן זית בדרום, סימלו את הבקשה מהבורא שיביא כל רוח במועדה, ומדגישה את התלות בבורא עולם, בעיתוי הרוחות ובירידת הגשמים (חקלאות בעל לעומת חקלאות שלחין שבמצרים)
שבעת המינים שונים ומיוחדים מפירות אחרים מבחינה הילכתית:
את הביכורים הביאו לבית המקדש אך ורק משבעת המינים, טריים או מיובשים, ואפילו נזהרו לקשט את הסלים מבחוץ בפירות שאינם משבעת המינים.
כאשר מברכים ברכה על מאכלים ופירות המוצגים על השולחן, ישנה עדיפות "זכות ראשונה" לשבעת המינים על פני פירות אחרים.
מתוך ספרו של נוגה הראובני - טבע ונוף במורשת ישראל.
