כלנית מצויה

הדפסה
  Anemone coronaria שם מדעי
  Crown Anemone Common name
שַקַאאֶק אַ-נוּעְמַאן שם ערבי
  شقائق النعمان أللّغة آلعربيّة
נוריתיים
Ranunculaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
גזור צורת העלה
מפורץ שפת העלה
קרקעות כבדות בית גידול
עגול צורת הגבעול
בעל בצל או פקעת (גיאופיט) צורת חיים
גולן, חרמון, גליל, חוף הים התיכון, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
צמח מוגן

כלנית מצויה
צילום: © עמרם אשל  
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

עשבוני רב-שנתי שכיח מאוד בארץ, עם פרח בולט ויפה. זה אולי הפרח הישראלי בהא הידיעה!
פריחתו השופעת במרחבי הארץ היא עדות אופטימית להצלחה של התנועה לשמירת הטבע. באמצע המאה העשרים הלכו אוכלוסיות הכלנית בארץ והדלדלו בגלל קטיפה ועקירה – פרטית ומסחרית. שילוב של חינוך, עיצוב דעת-קהל, חקיקה ואכיפה – הצילו את הכלנית (וגם את האיריס, ועוד).

כל הכלניות בארץ, מכל הצבעים, הן ממין אחד, והפרייה ביניהן אפשרית. צבע הפרח נקבע גנטית, באמצעות צירוף הגנים מהאב ומהאם. הצבעים השכיחים פרט לאדום הם לבן, ורוד, סגול, כחול, וגוני-ביניים. בסך הכל הוגדרו 25 טיפוסי צבע בפרחי כלנית בארץ. הסבר מפורט על תופעת שלל צבעי הכלניות וכיצד הם עוברים בתורשה ניתן למצוא במאמר זה
פרחי הכלנית מבצעים תנועות אחדות, שמעניין לעקוב אחריהן בשדה: תנועה של פתיחה וסגירה של הפרח בהתאם לתנאי מזג האוויר, ותנועה של הטיית הפרח כלפי השמש. תכונה אחרונה זו ידועה בחמנית, וראוי לשים לב שהיא מתבטאת בצורה ברורה מאוד גם בכלנית.
גבעולה של הכלנית התקצר כל-כולו לכדי פקעת עגולה קטנה, הטמונה לא-עמוק באדמה. ישר ממנה יוצאים העלים והפרחים, הבוקעים את האדמה בכיפוף כעין ברך, ומתיישרים אחר-כך. לעלה פטוטרת ארוכה, והטרף מחולק ל-3 אונות, שכל אחת מהן שסועה שוב. גבעול הפרח שעיר, והוא נושא פרח בודד בלבד. אין עליו עלים, אך מתחת לפרח יש 3 חפים (עלי-מעטפת), הצמודים תחילה לפרח ונראים כעלי-גביע, בהמשך הפריחה הם מתרחקים מן הפרח. החפים ירוקים, גזורים ל-3 חלקים, ואלה שסועים שוב לאונות צרות. אין לפרח עלי-גביע. עלי הכותרת גדולים, דקים, צבעוניים. מספרם אינו קבוע, לרוב 5–6, לפעמים יותר ואף עד 13, ובמקרים חריגים אף מאה ויותר. מובן כי מאלה מפתחים זנים תרבותיים. במרכז הפרח מתרוממת מצעית בצורת חרוט, ועליה יושבים כמה מאות עליים וסביבם מאות אבקנים שצבעם כהה, כחול מתכתי, כמעט שחור. האבקנים ערוכים כסליל ב-7 דוּרים.

הכלנית פורחת בעיצומו של חורף, מדצמבר עד מארס. פרח בודד חי שבועות אחדים, ובמשך זמן זה חלים בו שינויים. הוא נפתח בבוקר ונסגר בערב או בסגריר או בקור. הפתיחה והסגירה נעשות באמצעות מנגנון של גדילה: פתיחה על-ידי גדילת הצד הפנימי של עלה הכותרת, סגירה על-ידי גדילת הצד החיצוני. כך גדל הפרח במשך פריחתו, וצבעו מחוויר (פרט לאדומות). גם גבעול-הפריחה גדל ומתארך במהלך הפריחה, ובמיוחד גדל הקטע שבין החפים לעלי הכותרת, וכך מתרחקים החפים מהפרח. בימי גשם אין הפרח נפתח. עם הזדקנות הפרח "מתעייף" גם מנגנון הפתיחה והסגירה של הפרח בהתאמה לתנאי האור והטמפרטורה, והוא מגיב לאט ומעט.
תחילה נמצא הפרח בשלב נקבי, והצלקות השחורות מסוגלות לקלוט אבקה במשך 2–3 ימים, בעוד האבקנים סגורים ואינם מפיצים אבקה. כך נמנעת האבקה עצמית. האבקנים מבשילים בימים 8–10, בהדרגה, דּוּר אחרי דּוּר. גרגרי האבקה קטנים, קוטרם כ-25 מיקרון, מספרם עשוי להגיע לכדי 2 מיליון לפרח. אין בפרח צוף, והגמול למאביקים הוא אבקה, המיוצרת בפרח בשפע. ההאבקה של הכלנית האדומה נעשית על-ידי חיפושיות (זבליות-פרחים, בעיקר מהסוג אמפיקומה), שהרי חיפושיות אלה הן מן החרקים המעטים הרואים אדום. אך גם דבורי-דבש מאביקות כלנית, ללא הפליה בין הצבעים השונים של הפרח, אולי בזכות קרינה אולטרה-סגולה המוחזרת מהפרח. כן נמצאו מאביקי כלניות מבין הזבובים, התריפסים, חיפושיות נוספות (לא רק זבליות-פרחים) ועוד. החרקים מוצאים בפרח אבקה לאכילה, ואולי גם מחסה ואתר מתאים ללינה ולהזדווגות. חלק מן החרקים המבקרים בפרח גם אוכלים את אברי הפרח, אך נראה שיחד עם זה רובם גם תורמים להאבקה.
דבורי-דבש מבקרות בפרחי כלנית בעיקר כשאין עדיין פרחים רבים אחרים, ואין הן מפלות בין פרחים אדומים לאחרים. כך נוהגות גם דבורי בר וחיפושיות קטנות.
נראה שמתרחשת גם האבקת-רוח. ייתכן שיש גם מידה מסויימת של האבקה עצמית, אך שיעורה אינו מכריע.
הפרי מקובץ, והוא כולל כמה מאות זרעים (פרודות חד-זרעיות, למען הדיוק). כל זרע מצוייד בעטיפה צמרית דלילה, המאפשרת הפצה יעילה למרחק ניכר בעזרת רוח.
הזרע נובט כעבור כמה חודשים, בסתיו, ומגיע לכלל פריחה כבר אחרי 2–3 שנים.
הכלנית נפוצה בארץ בכל חלקיה הימתיכוניים (פרט לחולות ולביצות), וחודרת אף לשולי המדבר. ברוב שטח תפוצתה גדלה רק הכלנית האדומה, ורק בצפון (ומעט מאוד גם במרכז) יש כלניות בכל הצבעים.
בסוג כלנית 120 מינים, בארץ רק אחד. מין זה נפוץ גם בארצות הים התיכון האחרות, בעיקר ביוון, טורקיה, סוריה וארץ-ישראל, וכן במזרח התיכון.

מעניין לעקוב בשדה אחר חריגים במבנה, ולגלות פרטים "אנומליים". כמעט בכל אוכלוסיה גדולה אפשר לגלות חפה ש"התבלבל" וצמח, ליד החפים האחרים הירוקים והשסועים, בצורת עלה כותרת: צבעוני, בלתי-מחולק, דק. או עלה כותרת במיקומו, אך נראה בצורתו כחפה: ירוק ושסוע ועבה. או עלה כותרת שגדל כאבקן, או אבקן שגדל כעלה כותרת או כחפה. מהכלנית מהמין שלנו וממינים אחרים טופחו צמחי נוי, מהם עם פרח "ממולא", שלו מספר דורים של עלי כותרת.

ברומי השתמשו בפרחי כלנית נגד כאב-ראש, ובפקעתה – נגד כאב-שיניים. הרומאים האמינו גם בכוחה של הכלנית הפורחת ראשונה בעונה נגד קדחת. בימי הביניים היו מכשפים תולים זר של פרחי כלנית על צווארו של חולה לרפאו. עלי כלנית נחשבים אצל ערבים בארץ כסגולה להגברת הטלה של תרנגולות.
כתב מייק לבנה

מאמר על האבקת הכלנית
 

איך נבדיל בין כלנית נורית פרג וצבעוני


מקורות מידע

הצמח במקורות

השם העברי מצביע על יופיו של הפרח המתקשט ככלה. השם התלמודי כלוניתא מתייחס אולי לכלנית, אך לדעת אחרים – לפרג. השם המדעי מוצאו מיוונית, ותרגומו "בת הרוח". הוא נקרא כנראה לא על שם הרוחות העזות הנושבות בעונת פריחתו, אלא על שם הנימפה אַנֶמוֹן. מעשה בזפיר, הרוח המערבית, שהתאהב בנימפה אנמון. אשתו כלוריס, אלת הפרחים, זעמה וגרמה את מותה של אנמון. זפיר זעק לעזרתה של אפרודיטה, אלת האהבה, וזו נעתרה לו והפכה את אנמון המתה לפרח אדום השב לחיים וחוזר ומת כל שנה. היוונים קראו לפרח גם בשם אדוניס (השווה דמומית), שאף הוא מתקשר כידוע אל סדרת אגדות שביסודן מוות בקיץ והתחדשות בחורף . גם במיתולוגיה המזרחית יש סיפורים מקבילים: על האל תמוז, שמקורו שׁוּמֶרִי והוא אומץ בהמשך גם על-ידי אכדים ובבלים; על האל המצרי אוסיריס ועל האל הכנעני נעמן. בפי הערבים נקראת הכלנית עד היום 'שקייק –א-נעמן' כלומר פצעי נעמן, כאילו צמחו הכלניות מדמו.

ישעיהו הנביא מוכיח את עם ישראל ההולך שבי אחר פולחן הבעל: "כי שכחת אלהי ישעך וצור מעזך לא זכרת על כן תטעי נטעי נעמנים וזמרת זר תזרענו" (ישעיהו יז' י'). העם ההולכים אחר פולחן זר שמים אמונתם בדבר זמני שעם בוא הקיץ יכלה. ישנם הקושרים את הנעמנים האמורים עם נעמן,אל האביב, שבצעירותו נגזר עליו לרדת לשאול, ובכל שנה מופיע לתקופה קצרה. מכאן שהכלניות מסמלות את התחדשות האביב וכלייה בטרם עת.

לפי הרמב"ם – הביטוי "שושנת המלך" שבתלמוד (כלאיים פ"ה מ"ח) מתייחס לכלנית.
בעולם הנוצרי מקובל כי הכלנית היא-היא הפרח ההדור המתאים להיות "שושני-שדה" הנזכרות בברית החדשה: "התבוננו אל שושני-השדה איכה יציצו, ולא ייגעון ולא יטוון. ואני אומר לכם כי גם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחד מהן" (מתי ו' 28–30).
ביוון העתיקה נהגו לטפטף לאף מיץ מפקעות כלנית לשם טיהור הראש. בזרי כלנית נהגו לעטר את מזבחה של ונוס, ומכאן עד היום השם המדעי של המין, coronaria, שפירושו עטרה.
כתב מייק לבנה

מידע גנני
(מאת יואב גרטמן ואביגיל הלר)
צריכת מים לאחר התבססותו לא נדרשת לו תוספת השקיה באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה.
אזורים                          שפלה, חוף, הר, בקעה, נגב
צורת חיים                    גיאופיט
קצב צמיחה                 מהיר
גובה (מ')                   0.40
קוטר (מ')                  0.15
אברים דקורטיביים    פרחים
שימוש מומלץ          מסלעה, מכל, מדשאות, ערוגה, צבע
עמידות לתנאי קרקע קשים למגוון קרקעות, רגיש לחולות נודדים ולחוסר ניקוז
תנאי הארה
             שמש
מידע גנני נוסף      אורך חיי הפקעת קצר (4-3 שנות פריחה). ניתן להגיע לפריחה תוך שנה. מוצע לקיים זריעות חוזרות.

כתבו יואב גרטמן ואביגיל הלר, מתוך חוברת בהוצאת שה"מ, משרד החקלאות

קישורים


 
גינון חסכוני בצמחי בר