צמר מפוצל הוא צמח רב-שנתי בולט בנוף, שכל חלקיו גדולים: עלי הבסיס שלו ענקיים, אורכם עד 40 ס"מ, מפורצים עמוקות, משתרעים על פני הקרקע; עמוד הפריחה גבוה ובלתי-מסתעף; ופרחו הוא מהגדולים בשפתניים. חלקו העל-אדמתי מתייבש ונובל מדי קיץ, ובחורף מתחדש הצמח מתוך ניצנים היושבים על הגבעול סמוך לפני הקרקע. עלי השושנת שבבסיס הצמח שרועים על הקרקע, הם כמעט קירחים, צבעם ירוק כהה, הם מנוצים לאונות רחבות. העורק הראשי עבה ועסיסי. גבעול התפרחת יחיד, עבה, צמרי, זקוף, חתכו מרובע, גובהו עד 150 ס"מ. עליו הולכים וקטֵנים כלפי מעלה, והולכים ונעשים פחות גזורים ויותר צמריים. הגבעול והגביע מכוסים כסות עבה של שיער צמרי, מכאן שם הסוג.
צמר מפוצל פורח בין פברואר לאפריל. הפרחים ערוכים על הגבעול בדורים בני 10–20 פרחים, הטובעים במעטה צמרי לבן. כותרת-הפרח דו-שפתנית גדולה, אורכה 2–4 ס"מ, והיא בולטת הרבה מתוך הגביע. הגביע צינורי עד פעמוני, שעיר מאוד, בקצהו 5 שיניים קוצניות אשונות. הכותרת צהובה, גונה נעשה כהה יותר במהלך הפריחה, עד שהוא חום–ארגמני בסופה. השפה העליונה של הכותרת דמויית קובע, שעירה מאוד, קצה שסוע ל-4 אונות. התחתונה מפושקת ל-3 אונות מעוגלות. בקצה האונה האמצעית של השפה התחתונה מצוייר כתם חום–אדום חם ומרענן, מידותיו וגונו שונים בפרטים שונים, בגילים שונים ובאוכלוסיות שונות – בדרום הארץ חסר כליל כתם זה. מתחת לשפה העליונה חבויים 4 אבקנים הערוכים ב-2 זוגות שוני אורך. הפרח מואבק על-ידי דבורים גדולות.
צמר מפוצל גדל בעיקר בשולי החבל הימתיכוני, מעט גם בבתי-גידול יבשים-יחסית בתוך החבל הימתיכוני עצמו. אפשר למצאו בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה, והוא חודר אף לנגב.
בסוג צמר 60 מינים, הנפוצים בעיקר במערב אסיה ובמרכזה. בארץ שני מינים, המין השני – צמר אדומי, גדל רק באדום, התגלה בידי הבוטנאי הישראלי אלכסנדר אייג.

כתב מייק לבנה