מין זה נמנה על סוג גדול של גיאופיטים במשפחת הנרקיסיים. כדי להבהיר את עניין השם העממי נדגיש כי בסוג שום יש מינים רבים ושונים: האחד מהם נקרא רשמית בשם "שום הגינה", והוא הידוע במטבח בתור "שום". מין אחר נקרא רשמית בשם "שום נבוב", על שום עליו הנבובים, והוא הידוע במטבח בתור "בצל". גם כרישה היא מין של שום.
הצמח מגדל בצל באדמה. העלים מרוכזים ברובם בבסיס הצמח, והם צרים וארוכים. התפרחת סוכך כדורי, הנישא לרוב בראש גבעול-פריחה גבוה. התפרחת מלווה בחפים קרומיים (מִתְחָל), העוטפים אותה בעוד הפרחים בניצן. לפרח הבודד 6 עלי עטיף, 6 אבקנים. האבקנים מבשילים לפני הצלקות, ההאבקה הדדית בעזרת חרקים, בעיקר דבורים. למינים רבים יש גם רביה וגטטיבית נמרצת בבצלצולים.
ריחו של הצמח חריף בזכות תרכובות גופרית שבו. שימושו העיקרי במטבח הוא להעניק ריח וטעם חריפים למזון. בתזונה וברפואה הטבעונית תופסים השום והבצל מקום ראשון במעלה, וקושרים להם כתרים של הענקת בריאות.
הסוג כולל 300 מינים, הגדלים בעיקר בחצי הכדור הצפוני, מהם 25 מיני-בר בארץ. הסוג ומיניו נחקרו במפורט על-ידי החוקרת הישראלית פניה קולמן.

שום גבוה הוא גיאופיט זקוף וגבוה (1–2 מ'), מדיף ריח חריף של שום. העלים מרזביים ואינם חלולים, ערוכים בשתי שורות נגדיות ברבע התחתון של הגבעול.
התפרחת כדורית, גדולה, קוטרה עד 10 ס"מ. עם עשרות פרחים ערוכים בצפיפות. המתחל נשיר. צבע הפרחים שונה באוכלוסיות השונות: ורוד רענן, ארגמן או לבן–ירקרק. הפרחים נפתחים בהדרגה מלמעלה כלפי מטה.
המין קרוב מאוד לשום הגינה התרבותי. הפרח דמוי כד סגור, האבקנים מציצים מלועו. שכיח, בעיקר בקרקע כבדה ובשדות מעובדים. סמוך לבצל מתפתחים בצלצולי-ריבוי רבים. גדל ברוב אזורי הארץ פרט למדבר קיצוני.
פורח באפריל–מאי.

כתב מייק לבנה